"אם לא אעשב" אמר הגנן "והעשבים השוטים יתפסו את מקומו של הדשא אנשים יחושו בחסרונה של עבודתי, ואילו הטקסט שלך שעוד לא נכתב ולא קיים כרגע, האם מישהו יחוש בחסרונו? כשם שהוא איננו עכשיו הוא לא יהיה אחר כך."

איש הרוח נאנח "העובדה שאנשים אינם חשים בחסרונו של הטקסט אינה אומרת שהם לא יחושו בו. זה לא אומר שהם אינם זקוקים לו, הם פשוט אינם יודעים עדיין שהם צריכים בו. "

"האם פגשת פעם טקסט משנה חיים? אני לא ראיתי מעודי דבר כזה." 

"חברי הגנן, אינני יודע אם הטקסט הזה ישנה את חייהם של המונים, או יזיז מעטים. ואולי הוא יזיז אדם אחד, והאחד הזה הוא מי שצריך לשמוע אותו. ואולי הוא לא יזיז אפילו אחד אחד, אבל עלי להגיב, עלי לעשות. זה מי שאני, מורה, סופר קטן מעיר קטנה. והדבר היחיד שביכולתי לעשות הוא לכתוב. אם אשאר אילם הרי אתן לעשבים השוטים של התרבות להשתלט על גן הירק, עצי הפרי והארזים. וכשאנשים יחושו באבדנם, זה כבר יהיה מאוחר מדי. אינני יודע אם טקסט משנה חיים, אבל אני איש הרוח ועלי לכתוב."

הגנן שתק ושניהם יצאו למלאכתם.