בקצרה- ביקור הוא לא חופשה

על אורחים, מבקרים, משלחת מהנדסי ניקוז וחברים מהארץ.

אני צועד בחושך מוחלט. מוצא את דרכי לפי המישוש של הרגליים ואיזשהו זיכרון איפה עבר השביל. החושך ביער האורנים הצפוף הזה עמוק יותר מכל חושך...

נסיעת עבודה בפרבריה של קופנהגן חושפת את החצר האחורית ומקומות משונים מאוד

ברוך שם כולם בריאים, סיימתי לתלות מנורות ויש שלכת יפה, אז למה אני מתלונן? זה כבר ענין של אופי. או תרבות.

חזיר בוכה בשבוע האחרון לפני המעבר לדירה החדשה מיה באה לבקר אותנו. זה נותן לנו אוויר. קצת חברה, קצת יוצאים להסתובב. למשל היא משכנעת אותי...