פרק 38: תמונות קצרות

*

יום שמש. פתאום יש המון אנשים בחוץ. את הברזילאי עם הכלב המתולתל לא ראיתי מאז הסתיו. כולם מחייכים זה לזה. גם את אסגר השכן הדני לא ראיתי מאז החורף התחיל, אבל הוא מזהיר אותי לא לשמוח יותר מדי, עוד יכול לרדת שלג במרץ ואפילו באפריל. "החורף נותן עוד מכה אחרונה עם הזנב"

*

אני ועדן יוצאים מפליידייט בבית של אלה. אבא שלה מצא פלייליסט של שירים ישראלים נוסטלגים. זה הלילה האחרון שלי בכוננות אחרי שבוע שלם של פינוי שלג בלילות ואני גמור מעייפות, אבל התחזית צופה הערב גשם. מזמזם בחדר המדרגות "עוד חמסין נשבר אתמול", יוצאים החוצה, יורד שלג.  השיר מתחלף באמירה קצרה-"שיט." מכה עם הזנב.

*

אני יושב בקורס מגוון ביולוגי בדנית. כמו כל העובדים בNSPV גם אני צריך לעבור את הקורס הזה שנערך בחדר האוכל, על אף שאני לא מבין מה המרצה אומר. במשך יומים אני בוהה במסך, מתרגם את השקופיות בגוגל טרנסלייט וחולם בהקיץ. מדי פעם אני עושה סטטיסטיקות בין המשתתפים. מתוך 17 נוכחים יש רק שתי נשים. רק שניים עם שיער כהה, אחד ג'ינג'י, שני שיער שיבה ועוד אחת עם צבע שאני לא מצליח למצוא לו את השם. ואז אני מסתכל על 11 הבלונדינים ופתאום אני מבין משהו- הם בכלל לא בלונדינים. לרובם יש מין צבע חום בהיר כזה, בעצם רב הדנים לא בלנדינים! כלומר בארץ היינו קוראים גם לצבע הזה בלונדיני אבל כשאני כאן מספיק זמן אני רואה שזה בכלל לא צהוב, אלא מין חום בהיר מאוד על התפר עם כתום, ואני לא יודע מה השם המדויק שלו.

מלבד התגלית הזו למדתי שבדנמרק יש מעט מאוד שמורות טבע ורובן בים, ושעובד איתי שוודי שגר בסירה ויש לו רכב צבאי ישן שהוסב לסאונה ניידת. וגם שיפרתי את השליטה שלי בדנית ולמדתי מילים חשובות כמו blahat Jordbi (מין נדיר של דבורת בר) , Fauna Koridor (מסדרון אקולוגי לבעלי חיים) ו - vækst og velstand (צמיחה ושגשוג) שהיא המטרה הראשונה ברשימת המטרות של הממשלה. רווחת האנשים במקום השלישי והסביבה בחמישי. המרצה חוזר על צמד המילים האלה שוב ושוב ואינני יודע אם זו ביקורת צינית שקובעת שזו הסיבה שאין מגוון ביולוגי או תמיכה בהגיון הכלכלי שקובע שצמיחה תאפשר את השגשוג שיאפשר פרויקטים סביבתיים. 

*

שלושה אבות ישראלים יושבים עם הילדות שאוכלות גלידה ביציאה ממוזיאון המדע. אנשי הצוות כבר מבקשים מאיתנו לצאת כי הם רוצים לסגור, אבל ברור לנו שנשאר שם עד שיגרשו אותנו. הן מדברות וצוחקות בעברית. עובר שם אבא אחר, קרח עם מעיל מכוער ואומר לנו שלום בעברית וממשיך. אבא של אלה נזכר שהוא מכיר את הילד, כבר כבר שיחק פעם עם אלה, גם אמא שלו דנית אבל בינה ובין אמא של אלה עבר חתול שחור. 

"אפשר לראות על ההליכה שלו שהוא ישראלי" אני אומר

"כן…." אומר אבא של אלה, ומוסיף בציניות "הוא בעל הבית כאן "

*

אנחנו מבקרים את לינה חברה של עדן, נולדה לה אחות קטנה. אמא שלה שואבת את הבראוניז שמיכל הכינה. יומיים לפני שהתינוקת נולדה היתה לה יום הולדת, שבועיים אחרי יצאה לאקרנים בדנמרק הסרט המדובר שהיא ביימה. הרחובות מלאים בכרזות של אישה שגוררות אותה בכח שתי אחיות בשדה פרחים. היא מתעייפת והולכת להשכיב את התינוקת. אנחנו נשארים עם לינה ואבא שלה ולמרות שאני יודע שכבר השעה ללכת הביתה הילדות לא מצליחות להפסיק לשחק ואנחנו לא מצליחים להפסיק לדבר. הוא נשוי לדנית וברור שהוא לא יחזור ולילדה שלו אפילו אין אזרחות ישראלית, ובכל זאת הוא מקשיב לכל הסכתי האקטואליה בישראל. "כי זה הדבר הכי מעניין בעולם" .

אנחנו מדברים על הרפורמה המשפטית. "זה בדיוק מה שאומר המרואין ההוא בפודקסט של  עופר שלח" הוא אומר "אין למדינה הזו עתיד, הדמוגרפיה תנצח אותה" , כן, זה היה צפוי שזה יקרה אבל לא כל כך מהר…

"חבל" הוא אומר ויש לו עצב בעיניים "היה לה כזה פוטנציאל"

*

אני יושב מול המחשב. מנסה לכתוב את המכתב הזה. שוב אני נודד לחדשות, כמה פעמים כבר קראתי Ynet היום? בדקתי בהארץ, כמה משתתפים בהפגנה? מה התקדם עם החקיקה? מה עם התחזית? האם יש סיכוי שיקפיצו אותי? נראה שכן, כדאי שאלך לישון, אני מנסה שוב לכתוב. אני לא מצליח. המצב בארץ מבאס אותי, אני מרגיש חסר אונים מולו, בקפאון. הוא מדכא אותי. אני אוכל משהו מתוק להתמודד עם הדיכאון אבל זה עושה אותי עייף, והעייפות עושה לי דיכאון אני לובש את האלף שכבות כדי להוציא את הכלב ומיד רוצה לחזור הביתה כי קר. אני חוזר הביתה, שוב בוהה מול המחשב. כדאי שאשן, בטח יקפיצו אותי הלילה. 

*

אני מסיים לכתוב את הפרק, אני קורא לו "תמונות קצרות, הגיגים ארוכים" ומשלב בין תיאורים רזים של מה שקורה התפלספויות על זה שלא צריך לפנות שלג ושרכב הוא המזהם הנורא ביותר ובכלל לא צריך אוטו ועל כמה קשה להיות רחוק מכל מה שקורה בישראל ואם היה אפשר לחזור לארץ ולא למדינה ושלדעתי בכלל צריך לפרק את ישראל לערי מדינה, פוליסים כאלה, ויש לי כבר תוכנית איך לעשות את זה ואיך לבנות בינהם הסכמים עתידיים, ואז קורא את זה ולא בטוח. אני שואל את מיכל מה היא אומרת. תכל'ס, את מי מעניין שאני חושב שאוטו זה רע, או שיש לי חזון על אוטונמיות בארץ ישראל. אני מוחק את ההגיגים ומכניס את הפסקא הזו במקום שהיה ההגיג השני. משאיר רק תמונות קצרות, הרי זו המציאות. 

*

איש הרוח חזר הביתה אחרי תקופה ארוכה שעבד משרה מלאה בהפקות התיאטרון של תלמידיו בבית הספר האנתרופוסופי. אנחנו עומדים בכניסה לגני הטירה ליד השער ששברתי, הוא מספר על כל מיני תיאוריות כמו שהזיכרון של תרבויות המזרח הקדום מבוסס על קצב ואילו הזיכרון היווני רומי על הגיון, ואיך ההקסימטר או משהו כזה, שהוא המשקל בשירה האפית, משקף את הסנכרון בין הנשימה לדופק. וגם על חשיבות קשרי הדם בתרבות היהודית, הוא כחצי נוצרי וחצי יהודי, רואה איך אבא שלו מרגיש אח של כל יהודי בעולם, מתגאה בהישגיהם ומתבייש בנפילתם. התנועה שישו מנסה לעשות הוא להניע את הקשר מהדם שבעורקים אל הלב.

אני אומר לו שבלב לא מרגישים רק אהבה. ושהמלחמות הנוראיות ביותר הן מלחמות אחים. וכשהדם עולה לראש באמת מאבדים את זה, ומספר לו שנשמע שבארץ הכל יצא משליטה וזה מאוד מעיק עלי.

הוא אומר שגם בדנמרק המצב לא טוב. הממשלה ביטלה את החופש בחג הלחמניות כדי לממן הגדלה של הצבא. ואיפה שמעדיפים צבא על חופש המגמה מסוכנת.

אולי, אבל יחי ההבדל הקטן. 

*

אני ועדן רוכבים חזרה מהגן, הפעם לא על התלת אופן אלא על האופניים הרגילות. יש לה שאלות כמו "אבא, לא כל הדינוזאורים אוכלים ילדים, נכון? כי חלק אוכלים עלים" או "למה הלילה הזה הוא לא מצא?" , "אולי הוא התארגן מהר בחושך לעבודה, והוא לא זכר איפה הוא שם את המשקפיים," אני מציע, " או שהוא היה מאוד מוטרד ושכח לקחת את הקופסא של האוכל."

אני מכסה כל פיסת עור שלא תקפא מהרוח.  אנחנו מדברים על היום שהיה ושרים שירים ופתאום אני רואה מולי אישה מוכרת. היא לובשת מעיל כחול ואת הפרצוף שלה ראיתי בכרזות ובעיתונים, זו מדה פרדריקסון, ראשת ממשלת דנמרק. לידה הולכת אישה צעירה, בטח המזכירה שלה, מאחוריה עוד בחור, אולי שומר ראש. וזהו, לא מכונית שרד שחורה, לא פמליית מאבטחים. הולכת ברגל בין סוונהמולן להלרופ. היא שמה לב שאני מסתכל לעברה ועושה לי מחווה של שלום עם הראש. אפילו שהחם צוואר מכסה אותי עד מעל האף, מספיק החריץ החשוף של העיניים כדי שהיא תזהה אותי. אחרי הכל, היא אמנם ראשת הממשלה, אבל אני הגיבור של הסיפור הזה. אני מחזיר לה שלום וממשיך. 

 #דמויות #חורף #ישראלים בחו"ל #ראשת הממשלה