פרק 21: מצע מנותק - חלק א

תקציר הפרקים הקודמים

בשנת שמיטה אסור לחקלאי היהודי לגדל על אדמת ישראל, אבל מותר לגדל בחו"ל או במצע מנותק, כלומר בכלי שאינו מחובר לאדמה. בגלל שאני מהדר גדול במצוות השמיטה אני מגדל במצע מנותק בחו"ל. עד לא מזמן כשהיו שואלים אותי במה אני עובד חשבתי שזה נורא מסובך להסביר, שאני עובד בחברה של ישראלים מברלין, שמגדלת עשבי תיבול בתוך הסופר, בתוך חממות קטנות, רק על מים, אבל הבנתי מאז שאני יכול פשוט להגיד שאני עובד בחקלאות הידרופונית. עכשיו זה נכון עוד יותר כי אינפרם הולכים לסגור את החממות ברוב הסופרים, מה שמערער את הבסיס התעסוקתי שלי ושולח אותי להרפתקאות חדשות, על כך בפרק הנוכחי. 

חקלאות הידרופונית

ערב. עדיין אור (השקיעה מתחילה רק ב21:00). משפחת וולנר סתת יושבים לאכול. אני אומר שאינפארם בתכלס זה גימיק ואת רב הירקות הם מגדלים בבית האריזה שמחוץ לעיר, וזה באמת יותר הגיוני כי החוות בסופר סובלות מהמון מחלות והמון פחת

עדן:"תדברו איתי!"

אני: הנה אני מדבר איתך, דיברתי על העבודה שלי, זוכרת שראינו את המקום שאני עובד בסופר?

עדן: כן

אני: אז סיפרתי שאני לא בטוח שזה כל כך טוב

מיכל אומרת משהו על זה שיש גישות שונות לחקלאות עירונית, אתה בא מהאסכולה שמייצרת חווית טבע או משהו חינוכי ואינפרם מנסה לגדל כמויות של אוכל שיהיה אפשר להאכיל איתם באמת את אנשי העיר. 

אני: להאכיל אותם בבזיליקום?

עדן: תדברו איתי!

אני: אמרתי לך, רוצה בזיליקום?

עדן: לא

אני: כן, וגם מהקטע ההידרופוני אני לא מתלהב, אוכל מאדמה יותר טעים. נכון עדן?

עדן: ממממם

אני: בכל מקרה אפשר היה לגדל הכל בHUB, גם ככה משנעים משם חצי מהסחורה אז זה לא באמת משנה

מיכל: אולי זה נותן את האפקט החינוכי

אני: מה? ללמד שאוכל גדל בסופר בתוך ארון?

עדן: תדברו איתי!

אני: את חושבת שהאוכל גדל בתוך ארון בסופר?

עדן: מחר אני אלך לעבודה ואתם תשארו כאן לבד.

אני: מה?

מיכל : ומה נעשה?

עדן: תציירו, ותשחקו, ותכינו לי דברים, אוכל, ותביאו לי מתנה אגווק, ובלומסט, ובלון, ופח זבל, ומנורה וצבעים וציור וחבר ומנורה. ואז אני אחזור, בסדר?

מעבר לביקורת שיש לי על Infarm בשאלה המקצועית, האם זה באמת סביבתי או יעיל, יש לי כמו לכל שאר העובדים ביקורת על ההתנהלות הארגונית. מצד אחד זו חברה מאוד רב תרבותית, העובדים באים מהמון ארצות שונות והשפה בה הארגון מתנהל היא בעיקר אנגלית. ועם זאת, אינפרם היא תחנת רכבת, אנשים פורשים כל הזמן ומגיעים עובדים חדשים. יש שם אווירת סטארט אפ שמשתנה כל הזמן, רק בלי הרווחיות או השכר של הייטק. רק חוסר יציבות. ויש בה משהו מהאופי התרבותי של המייסדים. היא מבולגנת ומאולתרת כיאה לסטארט אפ ישראלי אבל עם יומרות של יעילות ויסודיות כשל חברה גרמנית. 

כבר כמה זמן מדובר על ההסכם החדש עם רשת הקואופ (עוד רשת שהיא רעיון ערכי רק בכאילו. זה קואופרטיב צרכנים בינלאומי של כתשעה מיליון חברים, אם כי בפועל החברות בקואופ היא קצת פחות מכרטיס מועדון בכל סופר אחר. המחירים לא בהכרח טובים יותר, ההשפעה אפסית. ומעל הכל זו רשת שמחזיקה 5 רשתות בת בדנמרק שיחד הן כמעט מונופול ששולט בשוק הקמעונאות). בשבוע שעבר נחשפו פרטי ההסכם. ידענו שהולכים להפיץ מעכשיו את התוצרת באריזות פלסטיק לכל המדינה מהמפעל בהויה טאסטרופ, ושיסגרו כמה מהחוות שבסניפים, אבל לא ידענו כמה. והנה מסתבר שסוגרים כמעט את כל החוות וישארו רק 10 סופרים שממש מגדלים בתוכם.

טוב, מיכל אומרת, אתה אמרת שאין הצדקה לגדל בסופר.

אין צידוק עבור אינפרם, אני עונה, אבל יש צידוק כלכלי עבור משפחת ולנר סתת!

בעצם במקום 7 מגדלי שדה כיום יהיה צורך רק באחד. "החלטנו לתת את התפקיד לפראיה" אומרת לי בטלפון תרזה "מנהלת אינפרם במדינות הנורדיות" (שזה בעצם רק דנמרק כי אין לה סניפים באף מדינה נורדית אחרת) "פרייה היא הותיקה ביותר והיא גם מהירה ואמינה" הממ… אני חושב לעצמי, אני בהחלט לא ותיק, אבל הדיבור על האמינות גורם לי לתהות- האם היא מנסה לומר לי משהו? שאי אפשר לסמוך עלי? למה? בגלל שלפעמים הבת שלי חולה ואני לא יכול להגיע? כי היה לי קורונה על השבוע הראשון לעבודה? כי עצרתי כמה פעמים באמצע היום כדי להתרחץ בים? כי אני מחפף בדיווחי כניסה יציאה? סיבות לא רעות. "נשמח אם תשאר איתנו, אתה מוזמן לעבוד במשרה מלאה בייצור בהאב".

וואי וואי… במקום לטייל באופניים בעיר אצטרך להעביר שעתיים ביום בדרך הלוך וחזור לhub, ועוד על חשבוני, וכל זה כדי לארוז פטרוזיליה. על הפנים. 

קסנדרה

היה מתבקש שאת מסלול האופניים שנשאר יתנו לקסנדרה אבל בחרו בפרייה. קסנדרה היא הוותיקה ביותר מביננו, תמיד יש לה אכפתיות מוגברת לצמחים שנזרקים, המון מה להגיד בישיבת הצוות, עצות לייעול העבודה וטיפים מכאן ועד הודעה חדשה. די מעצבנת אותי הסופר וורקר הצהובה הזו אבל אני גם סקרן מאוד לפגוש אותה. לרוע מזלה של קסנדרה הודיעו לנו על כל השינויים כשהיא היתה בחופשת מולדת בקנדה וכשהיא פתחה את הטלפון להודיע שהטיסה שלה מתעכבת והיא תצטרך עוד יום של חופשה הסתבר לה שסוגרים לה את כל החוות והיא עוברת להאב בעוד שבוע.

כשקסנדרה חזרה מהחופשה היא עברה במקרה ליד הסופר באמר סנטר כשהייתי שם ושאלה אותי איך אני והצוות מרגישים לגבי השינוי. נחמד לראות מי היא במציאות ולא רק בפגישות וירטואליות. אני מספר לה שאני כבר מחפש עבודות חדשות והיא מופתעת שאף אחד לא התפטר על המקום. מה לעשות, אני חייב את ההכנסה הזו, אני לא יכול לעזוב עד שיש לי משהו אחר. היא לא תשאר, היא אומרת תוך כדי שהיא טועמת את הבזיליקום שהרגע הצבתי בדוכן של הסופר, ואז היא פורטת לי את כל שרשרת הרעות התנאים שכבר היו לה באינפרם ושהיא התמיינה לתפקיד המנהל ולדעתה מזמן כבר ידעו שזה הכיוון ובגלל זה בחרו בדניאל (שביני לביני אני קורא לו הפאנקי בוס), ויש לה תואר בשינויי אקלים והיא רצתה להיות רכזת קיימות אבל הם לא היו מוכנים לשלם על זה והציעו לה לעשות זאת בהתנדבות, ועכשיו זה הפסד שלהם. ובכלל אינפרם לא רווחיים והם מפסידים כסף. הם רק משכללים את הטכנולוגיה ולכן יש משקיעים ששמים עליהם כסף כדי שיום אחד יוכלו לקחת את החוות האלה לאיי פארו וגרינלנד ולגדל בהם משהו שאשכרה יש בו קלוריות כי אף אחד לא ימות אם לא יהיה לו כוסברה, נכון? תוך כדי נשנוש של הסחורה היא מספרת איך שרדה את כל החורף רק כדי להגיע לקיץ, לרכב ולקבל קצת שיזוף ולהתרחץ בים בזמן העבודה. מסתבר שהשמש והים הם הסיבה שהיא בכלל באינפרם, בגלל שהיא מהירה יש לה עוד חצי יום שהיא פשוט מבלה. פעם לא היה צריך לדווח כמה זמן היא בכל חנות ואז בכלל היה כיף חיים. 

רגע רגע… יכול להיות שכשתרזה דיברה על האמינות של פריה זה לא היה בניגוד אלי אלא לקסנדרה?! הבחורה עושה הצגה של עובדת-על בעוד שהיא בעצם הזרקנית הכי גדולה? שאת כל הדברים שאני עשיתי בקטנה היא עושה כשיטה ובצורה הרבה יותר מלוכלכת? כשאני גונב שעה פה ושעה שם היא גונבת חצי יום בדרך קבע?!  לא להאמין!

בכל מקרה, קסנדרה לא תשאר שם והיא ממליצה לי גם לחפש מקום אחר, יש לה משמרות ערב במסעדה והיא מציעה לי לכתוב לה בטלפון של העבודה ושנדבר. (אבל לא לדבר בטלפון של העבודה כי אנחנו הולכים ללכלך עליהם ולחפש את הדרך החוצה, כן?)

אחרי שהיא הולכת אני עדיין מופתע מהמפגש והגילוי שקסנדרה בכלל לא פראיירית, כאילו אני בסרט בלשי ועכשיו היה הטוויסט בעלילה. אבל אז אני חושב שאולי בכלל אני הפראייר הגדול והיא מרגלת של אינפרם. שהיא ניסתה לדלות ממני וידוי על הרחצה בים או עיגול השעות כדי להכין להם ראיות לקראת פיטורים? התכתבות בטלפון בודאי תספק להם את מה שהם יצטרכו לשימוע. או שהיא ניסתה לשכנע אותי להתפטר ולחסוך להם את כאב הראש? ממש שיטות של המוסד יש לישראלים האלה. אולי כל הדיבור על השיזוף והים היה ניסיון לפתות אותי כמו שעשו לאלמבחוח ולוענונו? בשביל לפתות אותי היו צריכים לשלוח מישהי יותר יפה. אבל אולי בשביל זה הייתי צריך להיות ארכי רוצח או לחשוף את סודות האטום של המדינה ולא סתם עובד בינוני שצריך לפטר. נו מילא.

הגג של השכן ירוק יותר

כשקסנדרה היתה בחופשה החלפתי אותה בחוות שלרוב היא מתחזקת. הסופרים שלה משתרעים בין הבית שלנו לגן של עדן ועוד קצת צפונה עד ל"יער הקטן", החורשה האהובה עלי באיזור. אז אחרי שביום הראשון לקחתי הפסקה ארוכה ביער הקטן, ביום השני גיליתי שליד הסופר האחרון בקו נמצאים המשרדים של "ווג-טק". הכרתי אותם מקטלוג של גגות ירוקים, הם מייצרים משטחים של צוריות לגג, ומחלון הראווה נראה שיש להם עוד מוצרים שקשורים לטבע עירוני. אני נכנס ושואל את הבחור שיושב שם באנגלית מגומגמת מה הם עושים בעצם, ואולי הם צריכים עובדים בהרכבה של הגגות. אולי. טוב אז אשלח לך קורות חיים.

אחרי שבוע שלא קיבלתי תשובה אני מחליט להכנס שוב. יושב שם בן אדם אחר- אולריק, המנהל. הוא לא קיבל את המייל. אולי תבדוק שוב? איזה סתום אני, שם השולח כתוב בעברית, ברור שהוא לא פתח את המייל. אז בשיחה ארוכה בה הוא קורא את המייל והקו"ח בנוכחותי, שואל קצת שאלות, גם הבן זוג של ביתו הוא יהודי ובקטע של פרמקלצ'ר ואח שלו עוד יותר, אבל אין להם שעות לעוד בן אדם, אבל אולי כן, בוא נסתכל בלו"ז לחודשים הקרובים יחד, מממ… הוא לא בטוח, ואיכשהו מגיע להראות לי בסרטון איך מייצרים את המשטחים בחווה משפחתית באמגר, ותמונות של גג ירוק שהם עשו ממש כאן ליד ואת הרכב עם המנוף הקטן וממשיך בשיחה קרוב לחצי שעה. טוב, אז תגיד לי אם יהיה משהו. 

אחרי שבוע אני מקבל טלפון, הוא היה רוצה שננסה את זה, והוא צריך אותי לכמה ימים. סוגרים על תשלום לתקופת ניסיון, יאללה עוד יומיים נתחיל. אש!

החומוס הכי טוב בארץ.

צוות פירוק החוות מגיע מברלין וצריכים עזרה. אני נוסע עם ה- " unky boss", הוא הבוס שהוא גם סחבק אבל בתכל'ס פשוט מדבר בלי הפסקה במבטא האנגלי שלו, בעיקר על איך אפשר לקנות דברים איכותיים בזול, היום, אגב, יש הנחה על הגלידה של הרשת הזו והיא עולה רק 5 ש"ח. מומחי הפירוק הם שני צרפתים מברלין שצוחקים על המבטא זה של זה ומגלים לי שבברלין אינפרם לא משלמת שעות נוספות. הם אוהבים מאוד את העיר וגם ממש אוהבים חומוס. היום הזה עובר בשיחות על איפה החומוס הטוב ביותר בברלין והגלידה הטובה ביותר בקופנהגן (מסתבר שהפאנקי בוס מומחה גדול לעניין הגלידות).

היום נגמר מוקדם למרות שצריך לסחוב משקל כבד. בתחנה האחרונה אומר לי דמיאן, טכנאי הפירוק, להיזהר כי בסוף היום עושים את כל התאונות. לא ניתקו את החשמל של החווה בתחנה האחרונה, אנחנו מבקשים ממנהל הסופר שינתק אותו והוא עושה כאילו הוא לא יודע אנגלית. כשהצרפתי השני אומר לו שזו סכנת מוות, הוא בורח ונעלם. מה עושים? דמיאן עולה לחווה ויוזם קצר, אור מבזיק, אבל לא קורה כלום (למרות שסוף היום). ואני מגלה שאין הבדל גדול בין ישראל לאירופה. גם כאן המשאית חוסמת את הכביש ומכוניות מנסות להדחף. גם כאן הפועלים מחפפים. והאמת שכמה ימים אחר כך המשאית בכלל לא מגיעה.

ביום הבא שאני עובד בפירוק מצטרף אלי זכריאס, חצי סומלי חצי קנייתי שגדל בקופנהגן ומשחק כדורגל באחת הקבוצות הפרבריות. כשאנחנו בנורברו הוא מציע שנעצור לארוחת בוקר באיזה מקום שהוא מכיר. אני בא איתו אבל הצרפתים הברלינאים מעדיפים לאכול מאפה שמרים דני ליד העצירה הבאה, וככה הם הפסידו את החומוס הטוב ביותר בקופנהגן. והאמת שהוא ממש טוב. 

רובוט

למחרת שוב אני במסלול של אמגר. זו הפעם האחרונה שאבקר כאן. בדרך חזרה אני מקבל טלפון מקסנדרה. היא מתלבטת אם להשאר באינפרם עכשיו כשהוציאו אותה מהשדה. אחרי שהיא חיכתה כל החורף רק כדי לרכב על אופניים בקיץ. תכלס ברור לה שהיא תעזוב, היא רק צריכה לשמוע אותי מאשר לה. "קסנדרה זו הזרקנית, נכון?" מיכל אומרת לי, " מה זה אומר עליך שנהיית איש הסוד שלה?"

זה לא אומר כלום. או שכן? בכל מקרה קסנדרה  הזו מדברת מלא, רק המנהל של ווג-טק מתחרה איתה.

אני אשאר בינתיים, אני אומר לקסנדרה, אני חייב את ההכנסה, אבל אני מחפש משהו אחר במקביל.

הארגון הזה דפוק, היא אומרת לי, אני לא מאמינה שלא ראיתי את זה בא, הם ביקשו ממני לתרגם את אריזות הפלסטיק מצ'כית, ואני לא הבנתי שזה הולך להחליף את החוות, רק חשבתי למה בצ'כיה עוטפים בפלסטיק ולא בנייר. הם בכלל לא צריכים אותנו, אתה יודע, הם רוצים למכור את הטכנולוגיה לא פטרוזיליה, ראיתי איך נראים המפעלים שלהם בגרמניה, יש שם רק פועל אחד, הכל מופעל על ידי רובוטים. אתה מבין את זה? אני עוד לא בת שלושים, יש לי תואר שני בסביבה ושינוי אקלים, ואתה מבין מה הולך לקרות?

כן. בקרוב יחליף אותך רובוט.