פרק 36: האנשים העשירים

הבדיחה

"בוא תסביר לנו בבקשה מה קרה בעצם בבוקר ההוא?!" אומר לארס בחגיגיות המעידה כי הוא מזמין את כולם לבדיחה, ומצביע על שרטוט שהוא הכין מבעוד מועד של שער הטירה.

אנחנו יושבים לפני ישיבת הצוות השבועית ומסתבר כי התאונה שעשיתי בערב לפני הטיסה הפכה להיות בדיחת היום. הייתי עייף וטרוד במחשבות ולא שמתי לב שאני נוסע קרוב מדי, שער הברזל נתפס ברכב ולפני שהבנתי מה קורה, החומה שעמדה כמה מאות שנים נפלה על המכונית ברעש מחריד. מביך. זה מצטרף לרשימת הפריטים שהפלתי בהלסינגור- שני עמודים נמוכים (אחד מאבן גרניט) ספסל ועכשיו גם השער והחומה בכניסה לטירת מריאנלוסט. כמו שאמרה חברה, השארתי את חותמי באירופה.

אני מסביר במבוכה ולארס מופתע כי השמועות היו שנסעתי רברס. ישיבת הצוות מתעכבת ואני מצליח להבין מהדנית שהוא אומר שעליו להסתפר וצוחק על קארסטן שגם הוא צריך. באמת השיער של קארסן נראה מוזנח מאוד וגם הזקן הדליל אבל אני לא בטוח שהוא נהנה מהבדיחה. הוא לא אוהב את לארס ואף פעם לא קורא לו בשמו, הוא תמיד אומר "הבחור הזה מיוטלנד" או "ההוא עם הדנית המצחיקה". (בכלל יש לקרסטן כינויים לאנשים, למשל השיכור שעובר בגני הטירה נקרא נושא הבגט בגלל הצורה שהוא מחזיק את הידיים והטרנסג'נדר עם הצ'יוואווה נקרא "the queen of the lapen" . הציניות בביטוי כפולה, כי לאפן הוא שם הרחוב שמתחת לטירה אבל גם המילה הדנית לטלאים) לתושבי יוטלנד מבטא ייחודי, והם נחשבים ליותר פרימיטיביים אבל גם לדנים הכי שורשיים, בניגוד לקופנהגנים האליטיסטים. אולי יש שם התנשאות של המרכז מול הפריפריה ואולי הוא קורא לו כך כי יש המון לארסים בארגון ואולי בשל ההומור הגס שלו. בין כך או כך הבחור הזה מיוטלנד מאוד מרוצה מעצמו כרגע. אחרי הישיבה אני מתעניין בשלומו של הוינטר באדי שלי, הוא שואל איך היה בישראל, ומוסיף "שמעתי על מה שקרה בטירה" בחיוך מבודח. כן...הא...

תככים באיגוד

אז חזרתי לשגרת העבודה וקארסטן מעדכן אותי ברכילות הארגונית. יש שני נציגים לאיגוד העובדים בnspv - בדרום אולה, גנן מבוגר עם פזילה קלה לצדדים שמקנה לו מראה של עגל, ובצפון מרטין דהל, עובד אספלט עם זקן שחור ארוך, קעקועי טרייבל ופירסינג. בניגוד לאולה הוא יודע אנגלית והיה שותף בראיון העבודה שלי. אולה כבר כמה זמן גולה ממושבו בדרום הגזרה בגלל שנחשד שהוא מתבטל. עכשיו הוא ממש על הכוונת אחרי שמישהו ראה אותו יושב ולא עושה כלום והלשין למנהלים. החשוד הראשון הוא כמובן הבחור הזה מיוטלנד, שנתפס מעביר מידע רכילות שקרי לבוסים, אבל אחרי מחקר מסתבר שזו החברה של מרטין דהל, "אתה מכיר אותה?" אומר לי קארסטן שממשיך לעדכן אותי בתככים "זו הבלונדינית הזו" כאילו שלא כל העבודות בארגון בלונדיניות. כנראה שבקנה מידה דני היא בלונדינית במיוחד, אם כי אני הייתי מתאר אותה אחרת. למשל הבחורה עם הקעקועים המכוערים שעבדה קודם כמכונאית רכב. היא דוגמא למה שאפשר לקרוא לו פריחה דנית. פריחה בדנמרק צובעת את השיער בקיצוני, למשל אם יש לה שיער שחור היא תצבע לבלונד ואם היא בלונדינית היא תצבע לשחור או צהוב כמעט לבן ובאירועים מיוחדים לורוד. זה למשל מה שהבת של סאלי עשתה בחתונה שלה (על סאלי אספר ממש בקרוב). לפריחה בדנמרק יש המון קעקועים מכוערים, למשל של ערומה על דרקון, או נמר שואג, או ג'וקר ענק על השוק או אותיות עבריות בכתב ראי. לפריחות בדנמרק יש בדרך כלל פירסינג בלחיים בוטוקס בעצמות הלחיים או להיפך. 

באותו רגע היה נראה שאולה על הקרשים. מה שכמובן מירמר אותו וגרם לו לעבוד אפילו פחות (אם זה אפשרי). היה נראה שהזוג הצעיר והשאפתן בדרך לבעוט את הנציג הזקן החוצה ולהשתלט על עמדת הכח שלו ובכך להפוך את מרטין דהל לנציג הבלעדי של איגוד העובדים בארגון. אך השור הזקן עוד לא אמר את המילה האחרונה. כמה ימים לאחר מכן הגיעה אלינו שמועה חדשה, החברה של מרטין פוטרה. אני לא זוכר באיזו עילה כי השערוריות לא פסקו מלהגיע כשאולה נהיה עסוק מעל לראש בהגנה על בחור שנחשד בגניבה של סולר. החקירות נמשכו כשבוע, בו אולה התרחק מהקור בחוץ וחזר למרכז העניינים במהלך בו נחלץ להציל את החשוד בגניבה. כאשר הסיפור הסתיים והבחור יצא זכאי התגלה מי הוא היה - מרטין דהל!

וכך אולה חזר למקומו כגיבור ובישיבת הצוות הבאה המנהלת הזכירה שהוצאת דיבה והפצת שקר היא מעשה לא חוקי בדנמרק, ואיכשהו העגל הסתבר כשועל ערמומי שמושך בחוטים ויכול לחזור להתבטל בלי סכנה.

אבל חוץ מלהתעסק בתככים ילדותיים האיגוד עושה גם דברים חשובים מאוד, למשל מעניק דמי אבטלה לחבריו, מגן עליהם בעת צרה ונאבק עבורם. עכשיו הם נאבקים בכדי להגן על חג הלחמניות. במאה השמונה עשרה המלך כריסטיאן השביעי השתגע והרופא שלו, שהיה גם היועץ האישי שלו, ניהל במקומו את הממלכה. הרופא הגרמני הזה הזדעזע ממוסר העבודה הירוד של הדנים שלמרות הרפורמציה עדיין מקדישים ימים רבים כל כך לתפילות לכל מיני קדושים זוטרים והחליט לרכז את כל התפילות האלה ליום אחד ובולשחרר עבור  הכלכלה הדנית ימי עבודה רבים. מאוחר יותר התגלה שלא רק שהוא מנהל את הממלכה עבור המלך, אלא הוא גם שוכב עם אשתו ובכך הוא סים את תפקידו (ואת חייו). אך יום התפילות הגדול המשיך להתקיים ב5 במאי מדי שנה. כשהדנים היו דתיים יותר הם היו מעבירים את היום כולו בתפילה ומתפנים רק לרגע כדי לאכול לחמניה עם הל שהיתה למאכל המסורתי של החג. כיום אף אחד לא הולך לכנסיה, אך הדנים מקפידים על מנהג אכילת לחמניות עם הל שנקנו יום קודם, קצת מתייבשות ונאכלות למחרת כטוסט. המשק סגור כמעט כמו יום כיפור, ובתוך כך גם המאפיות שמכרו כל השבוע המון לחמניות קטנות עם הל, ולכן אין למצוא לחמניות טריות בחג הלחמניות. אגב, יש להבדיל, לא מדובר במאפה הל המתוק- זו מנה שבדית שניתן למצוא גם בקופנהגן, וגם היא מעדן מלכים ( ממליץ במיוחד על זו של Juno and the bakery). בימים אלה ממשלת האחדות בראשות המפלגה הסוציאל דמוקרטית מודאגת גם היא מריבוי ימי החופש בתשלום של הפועל הדני ומתכננת לבטל את יום התפילות הכללי. ומי עומד בפרץ להגן על מעמד הפועלים מדריסה חריפה של זכויותיו? רק האיגודים. בדרך הביתה אני רואה שלט גדול המזמין להפגנה למען שמירה של יום התפילות הגדול, ובמרכז בשלט תמונה ענקית של- לחמניית הל. כמובן.

הטרגדיות של סאלי

תמיד יש דרמה בחיים של סאלי, לרב משהו שקרה למישהו שהיא מכירה, אבל הפעם זה הגיע ממש קרוב. החתן שלה נסע לסופש ביוטלנד ומת במפתיע. לא יודעים מה הסיבה, אבל מצאו אצלו רעל בדם. אולי זה בא מבשר ציד, אולי סמים גרועים, בגלל שעדיין לא יודעים מה הסיבה אני חושד בהתאבדות. כך או כך זה נורא כי הבחור עוד לא בן שלושים והוא השאיר את הבת של סאלי עם שני ילדים קטנים. סאלי מוטרדת כי הוא היה מכניס את הילדים בבוקר למסגרות והיא חוששת שעכשיו ביתה גם תאבד את העבודה. ביטוח חיים לא היה להם. גם לא ביטוח הכנסה שמספק האיגוד כי דמי האבטלה מהמדינה הם נמוכים מאוד. 

אם כל זה לא מספיק גם בעלה לשעבר של סאלי הגיע להלוויה וביקש ממנה כסף. "גם בעלי לשעבר היה קטן כמוך"

"בישראל אני לא נחשב קטן, אני גודל ממוצע"

"ויש לו שיער כמו שלך"

"אני מניח שגם זה נדיר בדנמרק"

יש לציין שההשוואה לבעלה לא מחמיאה כי הבחור המפוקפק הזה הביא את המאהבת לגור איתם בבית לפני שהם התגרשו. סאלי במצב רוח רע ולא מצליחה לעבוד. גם קארסטן לא רוצה כל כך לעבוד כי קר. אין לי בעיה עם זה, כי כל מה שהם מבקשים ממני זה גם כן להתבטל קצת כדי שהם לא ירגישו אשמים. הם מוצאים תירוצים להעביר את היום בנסיעה. למשל ללכת לראות את כיכר הספרייה בהורנבק שבה נצטרך לגזום בשבוע הבא כדי לדעת אם כלי הגובה שלנו מתאים. ברור שהוא מתאים, העצים שם גמדים. אבל בדרך אנחנו רואים עיירת חוף יפהפיה שפעם היתה כפר דייגים והיום יש שם המון "בתי קיץ של האנשים העשירים" סאלי מציינת. משם אנחנו ממשיכים לאתר פינוי פסולת מרוחק לזרוק בו את הגזם שלנו. (אין סיכוי שאצליח להגות את שמו וגם לא לתעתק אותו) גם הדרך לכאן יפהפיה, אנחנו חוצים את היער ומגיעים למרכז מחזור ענק. אחרי שקרסטן לא מוצא עצים להסקה אנחנו הולכים לפינת הקח-תן, שם אנחנו מוצאים כוסות ותה למטבחון שלנו בטירה ועוד כל מיני אוצרות. סאלי מתפעלת אילו דברים טובים זורקים "האנשים העשירים" ושמוצרי החשמל עוד עובדים, כשאני מאתר בזווית העין אישה עם שואב אבק חדש לגמרי. עוד לפני שהיא מגיעה למכולה אני כבר מעמיס אותו לרכב. קרסטן מפרק כמה כבלים חשמליים בשביל למכור את המתכת ואנחנו נוסעים ברכב מלא כל טוב. באמת אי אפשר להאמין מה העשירים האלה זורקים.

המינוס

האמת שגם אנחנו חשים את המצוקה של האנשים הלא עשירים. סיפרתי על החזרה לדנמרק עם ביקורת הדרכונים הקשוחה והרוח המקפיאה ביציאה מהמטרו, אבל על המכה הקשה מכולם לא סיפרתי. אלה היו האופניים הסגורות, הכריטיאניה בייק שלי שנגנבו. תלת אופן עם ארגז קדמי שמותאם לנסיעת ילדים בתא מוגן מהגשם. קניתי אותם משומשות ב3000 ש"ח מה שהופך אותן לאופניים היקרות ביותר שלי. כדי לקנות אחרות במחיר סביר נסעתי לפרבר במרחק שעה רכיבה מהבית. נוסף על כך העלו לנו את שכר הדירה באלף שקל. זה חלק מגל התייקרויות, בעיקר של האנרגיה. כשהדנים מדברים על מיתון כלכלי הם תוהים איך יממנו את הוצאות החשמל והחימום, ונזכרים בדורות הקודמים שהיו מתעוררים עם קרח על הזיפים והילדים היו מתחבקים חזק בלילה כדי לא לקפוא. המכה הזו באה אלינו בדיוק כשמיכל עסוקה בתיזה אז ההכנסה שלה פחות יציבה והמחשב שלה מראה סימני גסיסה. כל חודש מסתיים במאזן שלילי והספירה לאחור ליום בו יגמר הכסף בעובר ושב התחילה. כרגע נראה שנשרוד עד סוף השנה, אבל שתי מכות נוספות באות מכיוון גן הילדים- מכת הסטרפטוקוקוס שלמזלנו פסחה עלינו, ומכת הכינים ממנה לא הצלחנו להתחמק. אני מחליט מיד להסתפר.

כשחיפשתי ספר מומחה לתלתלים (כי שיער כמו שלי ושל הגרוש של סאלי הוא נדיר בדנמרק) גיליתי שהמחירים לתספורת נעים בין 400 שקל אצל ספר עם נטיה רב תרבותית, תכשירים אורגניים ושאר הדאווין ל75 ש"ח אצל איש עם מכונת תספורת שעושה תספורת מכוערת. תספורת מכוערת אני יכול לעשות לבד בבית. כשאני מגיע בשבוע הבא לישיבת הצוות מסתבר שגם קארסטן הסתפר. בגן אני פוגש את נור וגם הוא בדיוק הסתפר!

לטענת הספר של נור יש עליה בביקוש לתספורות השבוע בגלל  המצב הכלכלי. לעצמאים אין עבודה, אז יש להם זמן להסתפר, שכירים קיבלו משכורת כי זה סוף החודש אז יש להם כסף להסתפר. וכך כל מי שדחה הוצאות מאז החגים מגיע עכשיו לספר ואותותיו של משבר כלכלי נוכחים במספרה.

סוף דבר

להלסינגור יש עבר של עיר עשירה בימים בהם בה נגבה המכס על האוניות הנכנסות למיצרי האורסונד, שהיו הכניסה היחידה לים הבלטי. כיום האוניות גדולות מדי כדי לעבור שם ואמצעים טכנולוגיים שולחים אותם בדרכים אחרות. המס על המעבר בוטל כבר באמצע המאה ה-19 והשאיר את הלסינגור עיירת ספר ענייה. כאשר הוקמה שם המספנה בראשית המאה ה-20 היא הפכה לעיר תעשייה ועדיין נשאר בה מעט מהניכוח של עיר פועלים. אם זה בפסלי הפועלים מברונגה במרכז העיר או בכבוד שנותנים האנשים ללובשי מדי העובד הצהובים-זוהרים. כשהם רואים אותי מטאטא את העלים ברחוב הם עוצרים לומר לי תודה. עם סגירת המספנות הלסינגור שינתה את פנייה והפכה לפרבר של קופנהגן. בתי הקיץ והבתים העתיקים בעיר נהיו לבתים של "האנשים העשירים" ממעמד בינוני גבוה ומפלגות הימין הצליחו לצבור שם כח. אחת הנשים העמידות עוברת בגני הטירה עם הכלבה הזקנה שלה. הכלבה אוהבת אותנו מאוד כי קרסטן נותן לה חטיפים. 

"מה קרה שהיום אתה עובד עם אופניים?" היא שואלת

"אהה…" אני חושב איך לומר זאת "אני… שברתי את הרכב."

היא מצביעה על שער הטירה השבור- "אתה עשית את זה?"

אני מהנהן והיא מתגלגלת מצחוק. 

כן, בדיחת היום.