פרק 26 : מסע גינון אנתרופולוגי
- Itamar Satat
- 27 באוג׳ 2022
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 26 בנוב׳ 2024
סטנדרט גבוה
כדי להגיע מתחנת הרכבת למשרדים של NSPV - חברת אחזקת הפארקים והכבישים של צפון זילנד, נדרשת רכיבת שטח (באופניים, אלא מה?). הקיץ נעים ויפה בדנמרק גם באוגוסט. העצים ירוקים ובשדות הקצורים בלות עגולות של חציר. שמש מחממת ב26-28 מעלות. לא ממש ברור לי מה הולך לקרות כי המנהלת שאמורה לקלוט אותי חולה בקורונה כבר שבוע. פוגשים אותי מארק- גנן שמן, ובלונדיני (אלא מה?) וסטפני, בחורה מקועקעת (ובלונדינית, אלא מה?) מכונאית רכב עד לא מזמן, שהרגישה שהעבודה כבר קשה לגוף שלה והיא מעדיפה עבודה עם פחות משקלים. מארק מדבר אנגלית מעולה, הוא לוקח אותי לקבל ציוד אישי- מזמרה, אוזניות רעש, קסדה, מכנסי עבודה בצבע צהוב זוהר, נעלי עבודה, ועוד כל מיני דברים, שאחרי המזמרה והמכנסיים נראים הרבה פחות זוהרים (תרתי משמע). הוא מראה לי את המקלחות- סטנדרט גבוהה מאוד של מרחב וניקיון, אם רוצים להתקלח בסוף היום. מאחוריהם אנחנו מגיעים ללוקרים שלי- קיבלתי שניים(!) ויש גם מכונות כביסה. אני בשוק. בסך הכל הולך להיות גנן בחברת האחזקה של הרשות המונציפלית אבל מקבל תנאים של היי טק (בקנה מידה של גננים). מה שנקרא, ת"ש גבוה.
אז מה עושים היום? מארק וסטפני לוקחים אותי לסיור בגזרה. בהתחלה חשבתי שסטפני לא מדברת כי היא מפחדת לטעות באנגלית כמו רבים שפגשתי ממעד הפועלים. בהמשך ביום אני מבין שכשאני ברכב זו ההזדמנות שלה להשתחרר ממארק, שמדבר בלי הפסקה. בסך הכל אנחנו לא עושים כלום ואני מרגיש קצת כמו סיור בצבא- שלושה חבר'ה ברכב גדול מנסים להעביר את ה8 שעות. מארק מספר על כל מה שאנחנו רואים כאילו הוא יודע שאני כותב על זה ורוצה לספק לי את המידע. על שזיפי בר שלא טעימים למאכל אבל אפשר לעשות מהם שנאפס. על איך הארגון עובד ועל ויקינגים וגבולות הגזרה וארגוני עובדים. בהפסקת הצהריים אנחנו יושבים עם עוד 11 עובדים. מתוך 14 איש יש רק אישה אחת, רק אחד שאינו בלונדיני ורק אחד שאין לו עיניים כחולות (והם לא אותו בן אדם). מארק מנסה גם להסביר לי מי באיזה צוות ואיפה אני אעבוד אבל בסוף היום מסתבר שמה שהוא אמר לא נכון, אני בכלל אעבוד בהלסינגור, הנקודה הצפונית ביותר בגזרה והרחוקה ביותר מהבית שלי. השותף שלי הוא קארסטן שאחראי שם על טירה ועוד כמה פארקים קטנים, הוא בחור מבוגר, מארק לא בטוח שהוא יודע אנגלית טוב, אבל הוא מבטיח שיהיה בסדר.
סטנדרט נמוך
מסתבר שקארסטן יודע אנגלית. הוא יודע אנגלית מספיק טוב כדי לספר 3-4 בדיחות קרש ביום. בכלל פיו מפיק מרגליות וכל צליל אחר שפה אנושי יודע להוציא אם זה קרכצן או גרעפסים, שיהוקים או גיהוקים, עיטושים שיעולים והחנקויות ואפילו נחירות כשהוא נרדם בהפסקת הצהריים. הוא לא ממש בעניין של לעבוד. הוא מאריך את ההפסקות, וגם את הנסיעות בכל מיני תירוצים, אם הוא רוצה למשל לבדוק את האספלט החדש או כדי להראות לי מקומות יפים בעיר. באמת שגם הוא מאוד משקיע בנידוב מידע לדיווח שלי על דנמרק. הוא לוקח אותי לסיורים ומראה לי את המספנה הישנה שהפכה לבית תרבות, את המעבורת להלסינבורג שמופעלת על חשמל, את בית המכס, שהפך גם לבית תרבות. את המרכז הישן, את חוף הים, וגם מקומות פחות זוהרים כמו בית לחסרי דיור, או מגרש הכדורגל שהולכים לבנות עליו בתים או היכן ממוקם בית זונות.
קארסטן דוגל בעבודה יעילה. כלומר לא כל כך חשוב לו שהגדר תגזם יפה,הוא מעדיף לגזום קצת יותר עמוק ובכך להבטיח שהוא לא יצטרך לחזור אליה בחצי שנה הקרובה. ולא לפספס את שעות ההפסקה שלו כמובן. באחת ההזדמנויות הוא שואל אותי- אתה מכיר את החיה הזו בדרום אמריקה עם הכפות הענקיות שתלויה כל היום על העץ?
"אתה מתכוון לעצלן?"
"כן, זה אני!"
מה שנכון נכון.
למרות שהעובד הדני לרב גאה במקצועו ומשתדל לעשות אותה על הצד הטוב ביותר, קארסטן ממש לא כזה. הוא אמנם למד גננות נוף, והוא מכיר את כל העצים והשיחים בשמם הלטיני, וגם באנגלית, אבל לראשונה אני נחשף לתופעה של עובדי המגזר הציבורי שמנסים לעשות את המינימום ההכרחי. כמו שהוא אומר- אל תדאג, אף אחד לא יתלונן. אין שום שאיפה שאולי מישהו יגיד שעשינו משהו טוב. אם כי יש לציין שעוברי אורח רבים מודים לנו על העבודה ואומרים שעשינו טוב וקארסטן עצמו משבח אותי על העבודה היפה שעשיתי. אבל הוא גם חוזר ומבקש שלא אעבוד קשה מדי. נראה לי שזה מקשה לו על המצפון לראות אותי עובד.
מעל לכל ההרגלים המשונים של קארסטן, הוא גם אספן זבל וחסכן קיצוני. נראה לי שזה בגלל שהוא שם לעצמו למטרה לצאת לפנסיה כמה שיותר מוקדם. הוא גר בבית הקיץ שאין בו חימום פרט לאח עצים. עצים הוא לא קונה אלא אוסף מהגזם ומהמזבלה וככל הנראה הוא מוצא שם די הרבה כי הוא בררן במה שהוא אוסף. גם בקבוקים לפקדון הוא אוסף מהזבל וחוטי נחושת או מתכות אחרות שאפשר למכור. דווקא הזבלנות היא נקודת התחברות טובה עבורינו. כשאנחנו זורקים את הגזם אנחנו מגיעים למזבלה מהאגדות. שורות על גבי שורות של עגלות סופר, אופנועים שורפים, רפסודות מפורקות, כסאות ים, ובעיקר- אופניים שננטשו במרחב הציבורי. המון אופניים. חלקן זקוקות לתיקון קל, חלקן גמורות, וחלקן טובות לשימוש. אתה חושב שאני יכול לקחת אחת? אני שואל
בטח! הוא עוזר לי למצוא את הזוג הטוב ביותר ולהעמיד פני תם כשעובר עובד הזבל שפותח עלינו עיניים. באחד הביקורים הוא אומר שזה הזמן הטוב ביותר לקחת אותם ואנחנו מעמיסים זוג אופני נשים שלושה הילוכים במצב טוב על הטנדר. התחדשתי בזוג רביעי. הרי אני צריך גם זוג אחד שיחכה בתחנת הרכבת הלסינגור, לא?
משהו רקוב בממלכת דנמרק
במהלך הסיורים עם קארסטן למדתי שהלסינגור היא עירו של המלט. זאת אומרת היא לא ממש עירו של המלט, כי הוא דמות ספרותית, אבל כנראה היה פעם איזה אמלט אחד בתולדות דנמרק שסיפורו היווה השראה למחזה השייקספירי והוא כנראה גר בהלסינגור. זה מספיק כדי לשווק כל אתר תיירותי בעיר על שם המלט. טירת קרונבורג נקראת גם טירת המלט, תבליט אבן מהמאה ה-19 נקרא בטעות קבר המלט, וכל מלון או מסעדת תיירים נקראים משהו עם המלט.
הוא גם מספר לי על השערוריה שמטרידה עכשיו את דנמרק והביאה את ראשת הממשלה להתפטר - שערוריית החורפנים. במהלף הקורונה נחשדו המכרסים האלה, שגודלו בשביל פרוות המושק היקרה, בהפצת המחלה. ראשת הממשלה הורתה להרוג את כולם. וכך, ברגע אחד, חוסלה תעשית הפרווה של דנמרק. מסתבר שזו היתה חריגה מסמכותה. על זה לפרק ממשלה? כנראה שכן. אגב, בבחירות הקרובות מתמודדת בראשות רשימה חדשה שרה לשעבר שישבה במעצר בגלל שחרגה מסמכותה כשרת הפנים. היא הפרידה בין זוגות של מהגרים שהתחתנו בנישואי קטינים ושלחה אותם למחנות קליטה רחוקים זה מזה. היא ידועה ביחסה הלא אוהד לפליטים , והיא צפויה לפי הסקרים קרוב ל10 אחוזים מהקולות. אבל קארסטן לא מודאג, היא רק מעבירה קולות ממפלגת ימין אחת לאחרת.
אני נחשף כאן לעוד ועוד צדדים אפלים של דנמרק. מארק איש האיגודים מספר לי על העובדים ממזרח אירופה שמקבלים פחות משליש מהשכר שאני מקבל לשעה, חיים בדירות צפופות או נשארים ללון באתר הבנייה. הם לא מכירים את השפה או מה מקובל בדנמרק ולכן מנוצלים. האיגוד הצליח בעזרת דוברי רומנית ורוסית לאגד בשנה שעברה קרוב ל3000 עובדים כאלה, אבל התופעה כנראה רחבה הרבה יותר. ניצול כזה מוריד את השכר גם של העובדים הדנים וגם מוריד את הסטנדרט המאוד גבוה של העובד הדני.
באחד הימים, כשאנחנו מנקשים עשבים בחצר המנזר אני צריך לשירותים. קארסטן מסביר לי איך להגיע למקום בו אפשר להתפנות, אבל אני לא מוצא אותו בדיוק ומגיע לפאב משונה שפעיל בשעות הבוקר. הם מפנים אותו לשירותים במרתף. אם עד כאן חשבתי שזה מוזר, וחשדתי שגם זה בית זונות, כשאני עובר דרך בחלל המרכזי של המסעדה, הכל נהיה עוד פחות נעים. תמונות גדולות של בחורות בלבוש מינימלי מעטרות את המסעדה שבחלקן הן מסתודדות עם בחור שמן ומזוקן. באחת התמונות גם הוא ערום. השמן החיכן הזה הוא לא אחר מאשר סימון ספיס הידוע לשמצה. בשנות השבעים אותו ספיס התעשר מאוד תודות לחברת התיירות שהקים. הוא הציע לדור חדש של מתעשרים טיולי תענוגות מושחתים לספרד ולים התיכון, שכללו פרט לבילוי בשמש גם ארוחות ענקיות ומסיבות מוגזמות. גם חייו נראו ככה, סקס סמים וסימון ספיס. אגב, משמעות שם המשפחה שלו בדנית הוא "לאכול". והוא אכל. הוא התחתן עם בחורה צעירה ממנו שלאחרונה פרסמה ספר שלפי קארסטן - שם את שמו בסערה. מעבר לניצול מיני ודרדור לזנות, היא מאשימה אותו בסדיזם של ממש. למשל הוא הציעה לבחורה כסף כדי לשבור לה את היד. הוא האמין שכסף יכול לקנות לו כל תענוג שיעלה על הדעת, וכך הוא חי, וגם מת.
הבחור הגס הזה קארסטן, גר לבד. אי אפשר לפספס את זה עם ההרגל שלו לתקוע גרעפסים רועמים או לתת ציונים למראה של בחורות. אבל הוא לא היחיד שמשחק את המשחק המיזוגני. למרות שנשים משולבות בכל מקצוע בדנמרק, גינון, בניה ואפילו ראשת הממשלה אישה, היחס המחפצן שנקלתי בו כאן קיצוני. למשל עובר איזה בחור ושואל את קארסטן אם הוא מצא משהו בשיחים. קארסטן עונה שלא, מאז שאנשים מסתובבים עם אשראי לא מוצאים כבר ארנק עם כסף. (זה המקום לציין את ההומור הדני. הדרך הטובה ביותר לתאר אותו הוא כאירוניה יבשה כמו ההומור האנגלי רק בלי הקטע של המצחיק. זו למשל היתה בדיחה). לא, מתבדח איתו עובר האורח, היית צריך למצוא שם אישה. קארסטן קצת נלחץ, אתה מתכוון שיש גופה בשיחים? לא, הוא אומר, אישה יפה שתציע לך קפה ועוגה (שזה ביטוי בהומור הדני לזונה). מה היה מצחיק בשיחה הזו אני לא מבין, אולי רק הרעיון שזונה מחכה לגבר בכל מקום. את המבטים וההערות אני רואה גם ברכבת אצל חבר'ה צעירים ממעמד הפועלים עם פחיות הבירה ביד כי כולם שותים בסוף יום העבודה ברכבת. הדנים עושים מאמץ לצמצם את הפערים המגדריים, ובכל זאת על אף שהגבר זכאי לחופשת לידה של חצי שנה הרבה גברים לא מנצלים אותה.
בשבוע השני מצטרפת אלינו לוטה. היא יכולה לצאת לפנסיה עוד שנה. היא פרשה מעבודתה בבריאות הנפש וכדי לקבל דמי אבטלה היתה צריכה לחפש שתי עבודות בשבוע. בראיון לתפקיד עובדת עונתית בNSPV היא אמרה שאחרי כל השנים שעבדה עם הראש היא רוצה לעבוד קצת עם הגוף, והתקבלה. אז אני עובד עם שני הזקנים האלה. קארסטן לא ממש מבין שדיבורים סקסיסטיים לא מתאימים בסיטואציה הזו, אבל היא סולחת לו, היתה לו ילדות קשה, והיא מרגישה שהיא מצליחה לרכך אותו. היא גרה בפרבר עשיר שבעבר היה כפר דייגים. היא מספרת לי איך היו הדייגים משכירים את בתיהם לעשירי קופנהגן בקיץ ועוברים לגור במרתפים ובסירות הדיג. אחד השכנים שלה למשל היה חי יחד עם עשרת אחיו בחדר במרתף כדי להרוויח קצת כסף מעשירי העיר שהיו "צריכים " בית קיץ.
ובכל זאת יש לדון את קארסטן לכף זכות. מתחת לכל הגסות הוא אדם טוב ובאמת הוא מרגיש לא בנוח לנוח כשאני נמרץ. ויש לו נפש סוציאליסטית ומודעות פוליטית. הוא (כמו מיקל מהגגות הירוקים) מצביע למפלגה הסוציאליסטית אנרכיסטית. הוא אוהב את העיר שלו וגאה בה ונהנה להציג לי כל פרט בה..
קארסטן ממשיך את הסיור ומראה לי איפה בתור נער הוא פרץ למגרש טניס פרטי כדי לשחק בו, או איפה היו בשולי העיר גרים היפים שהם היו באים אליהם לשמוע מוזיקה ולעשן, או איך בתור נער היה זורק כדורי שלג על מנורות הרחוב שהיו מתנפצות מהפרשי הטמפרטורות, ובאותה נשימה על איך בזמן מלחמת העולם הים קפא בין הלסינגור להלסינבורג שבצדו השני של המיצר ואפשר היה ללכת ברגל, או מספר בצער איך הלסינגור הפכה מעיר פועלים חיה לפרבר שינה של קופנגן.
היא מראה לי מרחב שהיה מתחם סמינרים של האיגודים. אגב בארגון שלי כל עובד זכאי לשבוע הכשרה בשנה. וקארסטן מוסיף שכאן הם היו עושים פטריות הזיה כשהיה צעיר. כשקארסטן ואני נוסעים לאנשהו בלי לוטה הוא חוזר למנהגו המגונה לבחון כל אישה בכל גיל, ואומר לי "היא לא אוהבת שאני עושה את זה". הוא מתגרד ומתוודה : לא התקלחתי כבר שלושה שבועות.
שייקספיר צדק. אכן משהו רקוב בממלכת דנמרק.








תגובות