פרק 1: שבוע ראשון בקופנהגן

11.9.21

נחיתה רכה.

בבוקר הטיסה עדן זינקה מהמיטה בהתרגשות כי הולכים למטוס "כמו חזיר". היא מתכוונת כמו פפה פיג, שבאחד הפרקים טסה במטוס. גם על רופא השיניים היא אמרה כמו חזיר אבל במטוס היא באמת נהנתה. בעוד חודש ונכל להכנס לדירה שמיכל סגרה מהארץ, בינתיים הגענו לדירת airBNB  בבית מדהים עם חצר פנימית משגעת, שיש בה שני גני משחקים לילדים, ארגז חול בלי קקי של חתולים, מחסן אופניים ומכבסה משותפת. והגינון- וואו. מזג האוויר דווקא נעים ואף מזוודה לא נעלמה, ההתחלה קלה.

אופניים

המשבר הראשון היה לי עם קניית האופניים. במקום כמו קופנהגן  אופניים זה חובה. זו הדרך שמתניידים בה. ויש היצע אדיר ומחירים טובים. וככה התפתיתי לקנות אופני סייקלקרוס וינטאג' ברבע מהמחיר שהיו עולות בארץ אבל לא מתאימות לרכיבה יומימית בעיר. לא נוח להרכיב עליהן מושב לילד, וכשהבנתי את זה הייתי ממש מתוסכל. תוסיפו על זה את הפער התרבותישכרוך ברכיבה עצמה- שבילי האופניים עמוסים אז צריך לסמן לפני עצירה, או פניה, ולעצור כשמגיע אוטובוס, וכולם נוסעים בכיוון הנסיעה של המכוניות, מאוד מבלבל.

מיכל לחוצה כי "דברים לא מתקדמים"- כלומר לא קיבלנו ויזה ועוד לא קנינו רהיטים. אני דווקא מרגיש שמתקדם מעולה- מצאנו גן לעדן ושומרים לה מקום, ושרדנו את השבוע הראשון כשהמשבר הרציני ביותר הוא קניית אופניים לא מותאמות. אז בינתיים הכל בסדר. לא מלהיב, לא מתסכל, בסדר גמור. 

אגב, שמרתי את האופניים ועכשיו אני ממשיך לצור משברים מיותרים סביב הזוג הבא שאקנה. מתלבש על זה תסכול שבעצם אין לי לאן לרכב, שבמקום לקרוע את העיר כתייר רווק אני צריך לרכב לאט ובזהירות עם ילדה ולחזור בזמן לשנ"צ, אם כי במחשבה שנייה זה נשמע לא רע בכלל.

פערי תרבות

לבובת צפרדע שהיא מוצאת בחדר הילדה עדן קוראת אבטיח. האמת שפרט לרגליים ולידיים היא דומה יותר לאבטיח מאשר לצפרדע. היא קוראת לו בהתרגשות "אוי אבטיח, שלום!"

בשביל האופניים צריך לאותת כשעוצרים (אחרת עלולים להתנגש בך מאחורה בשעות העומס). לעצור כשמגיע אוטובוס. איפה עומדים כשרוצים לפנות? איך עושים סיבוב פרסה?

ואיך בדירת הAir BNB אין מטאטא? מה עושים עם כל החול שנכנס מגן השעשועים? ואיך לעזאזל שוטפים רצפה עם המופ המתוחכם הזה? מה רע במגב וסמרטוט?

מצאתי גן שעשועים יפהפה, עם עצי תפוח והמון בתי עץ חמודים. באתי במיוחד להכנס עם עדן אבל הגננת אומרת משהו בחצי אנגלית חצי דנית- אני מבין שזה רק לגני ילדים. אבל אז הגנן השני אומר לי להכנס כי אני לא גן ילדים. או כי הוא חשב שחיפשתי גן אחר. או כי הם בדיוק הולכים. אבל אז מגיע גנן אחר עם 5 ילדים, אני שואל אותו איפה יש ברז מים אז הוא פותח לי את השירותים שיש להם בגן הזה, אבל אחר כך תגיד לי גננת אחרת לא להשתמש בו… יש מלא צעצועים שמושלכים שם והוא לא אומר לי כלום כשעדן לוקחת כף ומצטרפת אליהם אבל אחר כך הגננת השנייה תבקש שלא אשתמש להם במשחקים. כבר יש שלושה גני ילדים בגן הזה ואני לא מבין אם הוא ציבורי או של הגן… ורגע אחרי שהגננת אומרת לי משהו בסגנון "אתה יכול להשאר אבל אל תגעו בכלום" היא נהיית נחמדה ומתעניינת כמה זמן אנחנו פה ולמה לעדן אין מסגרת. היא באמת נחמדה או מנסה לרשום אותה לגן?

אז, אדוני הגנן, כשאתה אומר לי  כן, למה אתה מתכוון?

וממתי זה כל כך אכפת לי? בארץ אני עושה המון דברים גסים או לא מקובלים בלי להתבייש. אבל בארץ אני הקבוצה החזקה. אני קובע את המותר. כאן אני כבר לא שייך להגמוניה אלא אני זר, שמפחד לטעות, לא להיות מנומס, לעבור על האמנה החברתית.

קל לי לרכב בתל אביב לפי חוקי הג'ונגל העירוני יותר מאשר בחוק המסדר שאני לא מכיר.

#פערי_תרבות #אופניים #פפה