פרשת בראשית - על המוסר המפוקפק של האדם

א.

עוד מעט נתחיל לקרוא מחדש בתורה, מהתחלה. עוד מחזור קריאה הסתיים. מחזור הקריאה האחרון התחיל הכי גרוע שאפשר,  עם טבח שמחת תורה בשביעי באוקטובר 23, והסתיים כשעודנו שקועים עמוק במלחמה שקשה לראות את סופה. בפעם הקודמת שהתחלנו לקרוא בתורה העולם קרס. בני אדם עשו את המעשים האיומים ביותר שניתן לתאר. ולמרות שעל במות רבות קראו לאנשי חמאס וההמון הפלסטיני "חיות אדם", הרי אנו יודעים שמעשי זוועה כאלה לא נעשות על ידי חיות, רק בני אדם. כלומר, יש חיות שהורגות את בני מינן, אבל ממש מעטות. בטח שלא בכאלה היקפים. ואין אף חיה המפתחת כלי נשק ואמצעים מתוחכמים כדי להגדיל את הכאב בעודן מתעללות בבני מינן. למעשה, התחכום של הטבע מושקע בדיוק בהיפך מכך- כיצד להאבק מבלי לפגוע בצורה משמעותית ביריבך, למשל קרני היעלים משמשות לקרב שאין בו מתים או פצועים קשה, נחשים מתחרים מי יכול להעמד יותר גבוה כדי לחסוך את הצורך במאבק אלים, ועוד המון דוגמאות. האדם הוא היצור היחיד שרוצח את בני מינו, ועוד בכמויות עצומות ובאכזריות שאין לתאר. איך אפשר להמשיך להאמין באדם אחרי השביעי באוקטובר? איך אפשר לשמוח בקריאה החוזרת של התורה?

ובכן, מזל שהתורה בפרשת בראשית מתחילה בתוהו ובוהו ובהמשך עוסקת בשאלה הזו בדיוק- האם אפשר להאמין באדם. ואם התורה מאפשרת לנו לעסוק בשאלות הגדולות של החיים הרי זו שמחה גדולה. אם כן, איך אפשר להסביר את זה שדווקא היצור היחיד שאנו מייחסים לו תכונות מוסריות הוא זה שמבצע את הפשעים הנוראים ביותר? איך אפשר להאמין באדם אחר אירועים כאלה? האם האדם יכול לחיות לפי "המוסר של הטבע" או רק להכנע ליצר לבו ה"רע מנעוריו"? ואיך כל זה קשור לפרשת בראשית?

הצטרפו אלי למסע בעקבות פרשת השבוע, שעוסקת בין השאר במצוקת המוסר האנושי, אל הפתרון שהמקרא מציע (שאינו מקובל עלי) והחיפוש אחר מוסר חדש למאה ה21.

ב.

כשלמדתי בבית הספר התיכון רציתי לכתוב עבודת גמר על השאלה "מה הוא המסר המרכזי של התנ"ך". המורה אמרה שזה קצת גדול מדי ואפשר להתמקד אולי בספר אחד, אבל גם זה יומרני. באמת יש משהו מגוחך בניסיון להלביש על המקרא מושגים משיעור ספרות או להתיימר לצמצם אותו לשורה או שניים, אבל בעצם השאלה עמדתי על בעיה אמיתית- מה תופר את הסיפורים המשונים האלה יחד ליחידה אחת שהיא "המקרא" או אפילו "ספר בראשית"? אז למרות שזו שאלה מוגזמת, אני רוצה להציע מחשבה על אחד הקווים המרכזיים בספרי התורה. קו עקבי מוביל מסיפורי בראשית אל מתן תורה ויישומה בעם ישראל. קו שמוכיח פעם אחר פעם כי אי אפשר לסמוך על המוסר של בני האדם. לא על מוסר שמבוסס הרציונל ולא על הרגש המוסרי. הכלי היחיד שיכול להבטיח התנהגות מוסרית לפי ספר בראשית, הוא תורה מידי שמים, כלומר קודקס חוקים טרנסצנדנטי שיסביר לאדם איך להתנהג. כי על בני האדם פשוט אי אפשר לסמוך.

גדול פרשני המקרא, רש"י, זיהה גם הוא את הבעיתיות שבספר בראשית וטען דבר דומה. את פירושו למקרא הוא פותח כך:

"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים [...] ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."

רש"י אומר-כך- המקרא הוא ספר חוקים ולכן ראוי היה להתחיל אותו בחוק הראשון המופיע במקרא (החודש הזה לכם ראש חודשים). עם זאת כדי לתת מתן תוקף לחוקים ובעיקר למתן הארץ לעם ישראל, יש להתחיל בכך שהארץ שייכת לאלוהים ולכן הוא יכול לתת אותה למי שהוא רואה לנכון. במילים אחרות, לפי רש"י ספר בראשית הוא הפיסקה הראשונה במגילת העצמאות שבאה להצדיק את זכותו של עם ישראל על הארץ. אך אילו באמת זה הסיפור מדוע הוא נכתב בעברית. כלומר אם ברצוננו לשכנע את אומות העולם שלנו ניתנה הארץ היה עדיף להסתפק בone-pager בשפה שכולם מכירים במקום בטקסט ארוך בשפה שרק עם ישראל קורא. למעלה מזו, אילו התוקף היה נוגע רק לזכותנו על הארץ, היה ניתן לדלג  מסיפור הבריאה לאברהם אבינו ומשם ליציאת מצרים. אך ספר בראשית מכיל עוד כמה סיפורים, חלקם מנקודת מבט אוניברסלית ולאו דווקא יהודית, ובכולם האדם נכשל במילוי עקרונות מוסר בסיסיים. על אף שאלוהים מדבר עם בני האדם בספר בראשית ברמה כמעט יומיומית, הם ממשיכים לא לשמוע בקולו, לעשות בחירות רעות להתנהג באכזריות ורוע. הספר הוא רצף של דוגמאות והוכחות לחולשתו של המוסר האנושי, ובכך מצדיק את הצורך בספר החוקים האלוהי.

 בואו נבחן את התיזה:

בתחילה, אלוהים בורא עולם נפלא ושם בו את האדם. האדם מקבל רק חוק אחד- תאכל מכל העצים פרט לעץ הדעת טוב ורע. אבל בהעברת המידע לאישה, אדם הראשון נכשל, ואחר כך גם הוא בעצמו מתפתה ושניהם אוכלים מהעץ. כלומר, אדם וחווה קיבלו רק חוק אחד וגם בו הם לא עמדו, אם משום תאוותנות "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל", או משום התחכמות "לא מות תמותון" בין כה כה, האדם התגלה כיצור לא ממושמע ולא אמין. בטח כאשר ניסה להתחמק מאחריות, והתחיל בהעברת האשמה אל האישה, שבתורה האשימה את הנחש, שלא אמר כלום. האדם מפר את החוק, לאחר מכן מתחבא, משקר ומתחמק. לא סבבה. 

אבל קשה להאשים את אדם וחווה שטרם טעמו מפרי עץ הדעת טוב ורע, הרי הם לא ידעו מה טוב ומה רע, נכון? על קין כבר אי אפשר להגן בטיעון הזה. קין ידע טוב ורע, וגם ידע ש"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" יש לאדם תשוקה לחטא. יש לו גם  יכולת למשול בו, ובכל זאת הוא לא מושל בו. הוא הורג את אחיו, ושוב מתחמק מאחריות."וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?". סיפור כאילו בא להפריך את הטענה האפלטונית כי ידיעת הטוב מובילה לעשיית טוב, ומספר לנו שבחיים האמיתיים זה לא ככה. אין ספק שקין ידע שלהרוג את אחיו זה מעשה רע. זה ידע אינטואיטיבי, ידע טבעי. הוא גם מעיד כי גם שמי שיראה אותו ירצה לנקום בו או לפחות להפטר ממנו כדי שלא יהווה סכנה. הוא בעצמו מעיד: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהוָה גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשׂא. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי". כלומר קין ידע שהוא עושה רע ובחר ברע. כדי לשמור על קין אלוהים נותן לו אות קין. כי אלוהים כבר יודע- על אף ידיעת הטוב האדם הוא יצור רצחני. גם כשהוא מכיר את הטוב הוא עלול לעשות את הרע.

אם כן, ידיעה אינה מבטיחה עשיית הטוב. גם לא אינטואיציה מוסרית, שכן קין לא חש נקיפות מצפון בעת רציחת אחיו, אלא רק לאחר שננזף על ידי אלוהים אמר "גדול עוני מנשוא". גם קין כמו הוריו מתחמק מאחריות באומרו "השומר אחי אנוכי". בני האדם ממשיכים לעשות את הרע שוב ושוב- מלאה הארץ חמס ואז בא המבול. נח שותל גפנים ומשתכר, בניו מגלים את ערוותו. בבל, סדום ועמורה, וכן הלאה וכן הלאה. ולכן אומר אלוהים  "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", אין מה לעשות, הטיפוס הזה, האדם, הוא רע ביסודו. לצפות ממנו לטוב, זה פשוט בלתי אפשרי. 

ג.

המנסח הטוב ביותר של מוסר כעקרון רציונלי הוא קאנט. בקצרה, טענתו כי המעשה המוסרי בכל מצב הוא כזה שיענה על הצו הבא "עשה מעשיך כאילו הם נהיים חוק כללי", בחר את מעשיך כאילו מה שאתה עושה הוא כלל שינחה אחר כך את כולם. הצו הקטגורי הוא נחמד מאוד כשיושבים בחדרים ודנים מה ראוי ומה מגונה, אך כשיוצא האדם הסביר לחייו, הוא לא עושה שיקולים רציונלים. הוא פועל מהלב. ויצר לב האדם רע מנעוריו. האמת שהצו הקטגורי פשוט לא שמיש בחיים, כי מכל פעולה אפשר לנסח המון כללים שונים ולהטות את הבחירה לפי נטיית הלב. הפילוסוף הסקוטי יום קובע שהמוסר הוא פשוט מצפון, נטיה פנימית ולא רציונלי בשום צורה.

אחרי שפגשנו את האדם הראשון הלא ממושמע, האדם השני יודע את הטוב ובוחר לעשות מעשה רע, קין גם פועל באופן רציונלי ומפעיל את הצו הקטגורי של קאנט- אם אני הורג, הרי שלוכלום מותר להרוג ואולי יהרגו אותי. אם כן, מותר להם להרוג אותי. קאנט יאמר כי זו מחשבה לא רציונלית כי מי שיחשוב כך ודאי לא יהרוג את חיו. למרות שאין דבר רציונאלי במעשה, קין עושה זאת. אין לו לא מצפון ולא בחירה רציונאלית. אבל אולי קין הוא פסיכופט יוצא דופן? ממה שלא, למך מצהיר על עצמו בגאווה: " כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי׃ כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם־קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה", לא רק שאני נוקם בצורה לא פורפורציונאלית, הרי שלי מגיע מוות עוד יותר מקין, ובכל זאת איני מתבייש במעשי.

והנה בעודנו ממשיכים להדרדר במדרון החלקלק לעבר דור המבול עוצר המקרא בפרק ה' עם המילים "זה ספר תולדות אדם". זהו האדם, זה טבעו, וזה הספר שמספר לכם מה הם התולדות של היצור הזה. מחד יצירות נפלאות כמו בניית הערים, אומנויות וקריאה בשם אלוהים, ומצד שני, אכזריות, הרג וגאווה. החמקות מאחריות, אפס מחשבה מוסרית.

ד.

בהמשך אלוהיםאומר על דור המבול  "וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם׃", המסקנה האלוהית אומרת כי האדם רע בבסיסו. מאוחר יותר דור הפלגה הוא כבר אדם מפותח יותר. יש לו אמצעים טכנולוגיים שנותנים לו כח גדול. אבל הטכנולוגיה כמובן לא עושה את האדם לטוב יותר, רק למסוכן יותר: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר׃[...] וְוַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃" הטבע הופך לחומר בידיהם של האנשים המאורגנים היטב בקהילה. הם מצליחים לעשות דברים מופלאים כמו בניית המגדל. הם גם חושבים על העתיד- נבנה בית גדול כדי שלא נפוץ בכל הארץ. אבל אלוהים לא אוהב את זה. בעיניו, היכולת של בני האדם להוציא לפועל יוזמות גדולות היא בעיה שיש לפתור. כי הרי כל מחשבת ליבם רק רע כל היום.

כאשר בחר אלוהים בעם ישראל להמשיך ממנו את הדרך המוסרית של העולם, מסתבר שגם נציגיו החדשים של אלוהים על פני האדמה, האבות, ממשיכים להתנהג בנכלוליות. אברהם משקר לפרעה ששרה היא אחותו כדי להגן על עצמו (ואחר כך עושה זאת שוב עם מלך גרר). יעקב מרמה את עשיו וחושד בו. שמעון ולוי רוצחים עיר שלמה. בני יעקב מוכרים את יוסף אחיהם לעבדות. כולם ממשיכים לשקר ולהתחמק, לרמות, להפקיר ולפגוע. מכאן המסקנה היא אחת- אם אלוהים רוצה שהאדם יהיה יצור מוסרי, עליו ללמד אותו מה זה אומר. לתת לו תורה מפורטת, הנוגעת לכל רובד בחיים, מצוות לכל רובד של החיים. המוסר לא יבוא מהשכל האנושי. לא מהמצפון או הכרת הטוב, לא מאמפתיה אפילו לא בין בני משפחה. לפי ספר בראשית אין לאדם אינסטינקט מוסרי, רגש מוסרי או נטייה רציונלית להבין מוסר. יצר לב האדם רע מנעוריו. הדרך היחידה להנחיל ליצור הזה דרך ארץ היא קודקס מפורט, חיצוני, אלוהי, ומוחלט. לכן השיא של המהלך המיתולוגי של המקרא, שמקדים את ספר החוקים, מגיע ברגע מתן תורה. כמובן שגם שם יסתבר שוב שהאדם אינו ממושמע כי ברגע מתן תורה ממשיכים בני ישראל להפר את הדרישה האלוהית. אותם אנשים שראו את עשר המכות וחציית ים סוף עושים את עגל הזהב. ידיעת הטוב אינה מספיקה ולכן לצד מערך החוקים העצום יש צורך בעונשים ובמתווכים של החוק האלוהי דוגמת הנביאים המוכיחים ולאחר מכן תלמידי החכמים. ולמרות הכל האדם ממשיך לפול שוב ושוב באותם בורות. לכן, אומר המקרא לקוראיו, אם קראתם שורות אלה, אנא ממכם, תבינו לאן כל הרע הזה הולך, ובחרו בחיים. בספר הזה כתוב לך מה היא דרך החיים, תתעלו מעל נטייתכם הרעה ונסו לעשות זאת. לטובת כולנו.

ה.

או קי. המסר עבר, האדם הוא יצור בעייתי מאוד, ומוסר אינה תכונה שמאפיינת אותו, אבל הוא מסוגל ללמוד אותו ממקור חיצוני, אלוהי. מה נעשה שהאדם הזה, שכותב מילים אלו, לא מקבל את הרעיון של תורה מהשמים ולא מאמין שהצו ההלכתי המוסרי שניתן כאן הוא המוסר האלוהי הטרנסצדנטי החד משמעי? יתרה מזו, מרגע שיש לתורה ולהתגלות מפרשים אנושיים,, הרי שהחוק חוזר להיות בידיהם המפוקפקות של בני האדם. חכמי הדת האיסלמיסטים של חמאס התירו ערב הטבח של השבעה באוקטובר לאנוס לרצוח תינוקות. מעשים שהיינו חושבים שאף אדם מאמין לא יעלה על דעתו. וגם ביננו יש לא מעט המצדיקים בשם אותו חוק והתגלות אלוהית דה-הומניזציה של האחר, וכן מעשים שלא ברור כיצד ניתן לקבלם. 

 אם כן, בנהחה שאין לי שיח ישיר עם אלוהים, ואינני מקבל את התורה כקודקס מוסרי מוחלט למאה ה21,  איך אני יכול להבין מה הוא המוסר הכללי, העל-אנושי, לפיו ראוי לו לאדם לצעוד? 

ראשית נדרשת שינוי בהגדרה "אלוהות". אם אני מוחק את נוכחות האלוהים מהסיפור, אשאר רק עם מוסר אנושי. אותו "מוסר אנושי" הביא עלינו את מלחמות עולם ורצח עם, דיקטטורות טוטליטריות, קולוניאליזם וקפיטליזם חזירי בהם שכבה דקה מנצלת ומשעבדת את ההמון. כלומר המוסר האנושי מתנהג בדיוק כמו שהאדם התנהג תמיד, רע מנעוריו. בחסות מוסר אלוהי שהוא כיפף לצרכיו או פשוט ללא קוד מוסרי כלל. מה אם כן יכול להיות המצפן המוסרי שלנו? מה הוא הכלל הכללי שמעל הרציונל, שמעל למצפון האנושי? 

אנו זקוקים לתורת מוסר חדשה, שהיא חוץ אנושית. יש מחוץ לעולם האנושי אלמנט תמידי ומתמשך, אינסופי ונקי מכל מעשי האדם, והרי הוא הטבע. "אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה." (עירובין ק ע"ב). אם אין תורה, הרי שמהטבע ניתן ללמוד התנהגות מוסרית.

 מה הוא המוסר של הטבע? איך נראה חוק טבע? ברור שכל כלל שאנסח מתוך התבוננות בטבע יעבור את הפילטר שלי כאדם, ובכל זאת, אנסה לברור כללים חוצי מינים, שחוזרים על עצמם בכל עולם הטבע כדי להבטיח קיום טבעי ומוסרי. המשימה לנסח מוסר "טבעי" היא יומרנית לפחות כמו ניסיון לנסח את המסר המרכזי של המקרא, ולכן אציע רק כמה כיוונים, מעין הזמנה לחיפוש מעמיק יותר. 

ו.

מעשה הבריאה בפרק א' מתחיל עם האור הראשון, ויצירה של הארץ על יסודותיה הדומים- ארץ ושמים, מים ויבשה. גם אני אתחיל בניסוח גם של מוסר הדומם.

המים, הארץ, הסלעים, ההרים, כל הדומם שבעולם, קשה לדבר עליהם במונחים של מוסר כי אין להם בחירה. הם גופים פאסיביים. ועם זאת הדומם משתנה, נותן חיים ולוקח, עוצמתי מאין כמוהו. הארץ האדירה נסחפת על גבי הלבה. סלעים נשחקים על ידי המים, שנעים תמיד למקום נמוך יותר. אין כאן בחירה או יוזמה, גם כאשר הים גועש, כוחות חיצוניים מזיזים אותו. כוחות שאין בהם רצון. כח המשיכה של הירח מעלה את הגלים, תנועות של חום וקור מניעות רוח וזרמים. אם אנסה לנסח מה הוא המוסר של כוחות טבע אלו, הרי הוא מה שבתורות המזרח נקרא "אי עשייה", וביוגה "א-אימסה" (אי אלימות). המסר הדומם הוא תנועה שאינה רצונית ואינה כופה עצמה על המציאות. כל גוף דומם בעולם אינו שוקל האם מעשיו מוסריים או לא. הוא פשוט חי את המציאות. הוא נותן לכוחות הטבע האחרים להניע אותו, וגם הם לא פועלים מתוך "מודעות" או יומרה לדעת את הטוב. העקרון המוסרי הזה מתחיל בהכרה שאיננו יודעים או מבינים את הטוב. איננו מנסים להבין את העולם. לכן אילו כולנו היינו מרפים מהרצון לשנות את העולם, לשכנע אחרים בדעתנו, לפתח את העולם, או לתקן אותו, הרי שלא היה מה לתקן. הוא פשוט היה מתקיים בעצמו כי הוא כבר מושלם. אילו נחייה בתודעה שהעולם הוא מושלם כמו שהוא ואין צורך להפעיל עליו כח ולשנותו או להכפיף אותו לצרכינו, הרי שהיינו יכולים לחזור לגן העדן. למקום בו החימר עוד לא היה לחומר והאבנים ללבנים. 

אבל מה עושים כאשר העולם כבר חווה קילקול? הרי אז יש צורך לתקן את העולם השבור. החיים לפי מוסר הדומם הם תנועה קלה וזורמת כמו כמו עלה הנסחף על מי נחל אדירים. אך העלה משתנה הרבה יותר מהר מהדומם, והוא גם מעניק משהו חדש, הזנה לצמחים נוספים, וכאן אנו מגיעים למוסר של הצומח.

לצומח אין תודעה כמו לחי, אך הוא מבצע תנועה הנובעת מעצמו ולא רק חיצונית כמו זו של הדומם. זה נשמע מוזר להחיל על הצומח עקרון מוסרי, אך נראה שיש לצמחים הרבה פעולות "מוסריות". למה אני מתכוון כשאני מדבר על מוסר? המוסר בבסיסו נוגע לשאלה כיצד אני חי ומתייחס לאחר. רוב הצמחים דווקא מועילים לבני מינם וכן למינים אחרים. כל צמח לאחר מותו הופך לזבל המדשן את האדמה עבור צמחים אחרים. בלי תלות מי הוא בן מינו ומי לא. יערות אדירים ניזונים אך ורק משאריות של עצים וצמחים שמתו, ומאור השמש. הצמח, שהוא ה"יצרן" שבמארג המזון, מייצר הזנה לעולם. לכל הצומח והחי. כל הצמחים גם משתפים פעולה עם פטריות אדמה (מיקוריזה) אם ישנן כאלה בסביבתן. שיתוף פעולה כזה מעשיר את בית הגידול. הפטריות מאפשרות לצמחים להפיק מזון מאדמה קשה, להגיע רחוק יותר ממה ששורשיהם מאפשרים להם בחיפוש אחר מים ומינרלים ואפילו להעביר חומרי הזנה מפרט אחד לאחר באותו המין וביערות אנו עדים לגדמי עצים שמוזנים על ידי עצים אחרים דרך אותה מערכת שורשים ופטריות תת קרקעית. מצד שני יש בקרב הצמחים גם תחרות. בעיקר על אור ומקום. למרות התחרות, בית הגידול מתפקד בצורה הטובה ביותר כאשר יש בו מגוון גדול של מינים. מגוון מינים ביער מבטיח יציבות ובריאות של המערכת האקולוגית. מוסר הצומח דוגל בנתינה, במגוון, בשיתופי פעולה, בהגדלת השפע וגם בשאיפה לצמיחה והתרחבות. התחרות שומרת על המערכת מאוזנת, ולכן ישנה מידה של איזונים ובלמים שמונעים השתלטות של פרט או מין אחד על פני האחרים.

מוסר החי- אין לי מספיק ידע בהתנהגות בעלי חיים אך באופן מובהק, כל המינים פרט לאדם מקיימים סובלימציה של ההרג והאלימות. במקום לפגוע בבני מינם הם מוצאים דרכים אחרות להכריע סכסוכים. ישנם מעמדות בעולם החי, ישנה תחרות וישנה גם אלימות, בעיקר כלפי מינים אחרים וקבוצות מתחרות. אך כל מאבק מצומצם למינימום. אחרי הכל שאיפת המין להתרבות ולכן אין הוא פוגע באופן נרחב בפרטים בני מינו. גם הטורף "האכזר" לא הורג אם הוא לא רעב. אין לו שום רצון למחוק את קהילת נטרפיו, הוא יודע שהוא זקוק לה כדי להתקיים. מינים רבים מקיימים סימביוזה, אחרים יכולים להתגלות כטפילים, איכשהו המערכת מצליחה להכיל אותם, אם יגזימו הרי שגם הם ימותו יחד עם מי שמזין אותם. ישנם מינים עם חלוקת עבודה, ישנן חיות קהילתיות, וישנם יחידאים. עולם החי כל כך מגוון שקשה ללמוד ממנו התנהגות אחת שכולם נוהגים בה, פרט לזו שציינתי מעל- האלימות תמיד מצומצמת למינימום ההכרחי האפשרי. על אף שהחי הוא הנברא הדינאמי ביותר, גם הוא כמו כל הטבע מעדיף שינויים איטיים על פני מהפכות מהירות. יוצא הדופן היחיד בשני הכללים האחרונים הוא האדם. הוא היחיד שמשתנה במהירות אדירה (בעיקר הודות לטכנולוגיה) ושמפעיל אלימות בלתי מרוסנת וחסרת תכלית כלפי בני מינו ומינים אחרים. רצח, מלחמה, ציד כספורט, ביות ושעבוד של חיות המשק, כל אלה אינם קיימים מחוץ לעולמו של האדם. 

ז.

אינני יודע אם אפשר לנסח מתוך הדברים הללו תורת מוסר שלמה, אבל אני מזמין את עצמי ואת הקוראים לצאת למסע החיפוש הזה, לקשב הזה לאפשרות קיומו של מוסר עדין יותר, טבעי יותר. ספרי חוקים מפורטים ומנגנונים מתקנים (תורה נביאים ועונשים, משפט וכלא) לא הביאו אותנו להתנהגות מוסרית, ובגלל שהארץ ניתנה לנו בתנאי שנשמור על הכלל המוסרי,  הם לא מספיקים כדי להבטיח את הישארותנו על הארץ, ועל כדור הארץ. גם הטבע מספק מערכת ענישה טבעית - שינוי אקלים מגיעים כתיקון להתפתחות חסרת הרסן והלא אכפתית שלנו, גם לנו יש נביאים- אנשי מדע ורוח שמתריעים בפני האסון ואנחנו לא שומעים להם. האדם באמת נראה כיצור בעייתי מאוד, עם נטייה אנטי מוסרית בבסיסו. הלוואי ונלמד מהעולם כיצד להתנהל בעולם. שהטבע יהיה עבורנו הנותן את התורה, שנוכל לתקן את לבנו הרע מנעוריו, ולמצוא מקום שלם בתוך הבריאה.