קצר על פרשת שמות - חורבן ובריאה

על אף שזו הפרשה הפותחת את ספר שמות, מבחינה סגנונית היא עדיין ממשיכה את ספר בראשית. אם ננסה לנסח ז'אנר של שמות, הרי הוא מתחיל במרחב המיתוס ועובר בהדרגה להיות ספר חוקים מתובל בסיפורי מסע. אותו ז'אנר יאפיין גם את במדבר וויקרא ובאופן חלקי גם את ספר דברים.  לעומת זאת ספר בראשית הוא טקסט מיתולוגי, עם דגם חוזר של סיפורי בריאה וחורבן. לא בכדי כשרש"י פותח את פירושו למקרא הוא שואל למה הוא לא נפתח ב"החודש הזה לכם", המצווה הראשונה. כל מה שקודם ליציאת מצריים שייך עדיין לז'אנר הבראשיתי שהוא משהו אחר.לספר בראשית יש דפוס חוזר של בריאה וחורבן- בריאת העולם ממשיכה בהדרדרות עד המבול. סבב ראשון של בריאה וחורבן. סיפור המבול הוא גם סיפור בריאה שני, שוב העולם הוא תוהוה ובוהו, שוב רק מים, שוב החיות למיניהן, והכל מתחיל מחדש מהגרעין היקומי שבתיבה. אך גם לאחר המבול ממשיך הדגם של בריאה וחורבן- אברהם אבינו יוצא להתחיל דרך אמונית חדשה, בדרך אלוהים מחריב את סדום ועמורה. אנחנו ממשיכים לעקוב אחר המשפחה המכוננת של עם ישראל כאשר בכל דור המשימה הפשוטה של העמדת צאצאים לצורך בריאת העם, הנציג האלוהי בעולם, נראית בלתי אפשרית. כשסוף סוף יעקב מעמיד שיש כבר שניים עשר ילדים, האלימות והרעב מורידים אותם מצרימה. אחרי מסעות קשים של אברהם ויעקב שוב יורדים מהארץ. שכול וכשלון. בין סיפורי הבריאה והחורבן ספר בראשית נהנה מאוד גם מרשימות גניאולוגיות, כלומר אילנות יוחסין ארוכים ארוכים.

פרשת שמות מתחילה עם שני האלמנטים אלה- אלה שמות היורדים מצרימה, שוב אילן יוחסין ארכני. משם המצב מדרדר לשעבוד ורצח עם ישראל, זה החורבן. משה בתיבה- זה סיפור הבריאה, שט בין מים למים, בתיבה קטנה, תינוק שיהיה הזרע של גאולת ישראל.