הגנן ואיש הרוח : שיחה 6.
- Itamar Satat
- 20 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
"אני לא בטוח שגינון הוא דבר טבעי. כלומר, או שכל גינון הוא טבעי או שאף גינון אינו טבעי."
"תפרט בבקשה" אומר לו איש הרוח.
"אני מתערב במעשה הטבע. אני לא מאפשר לצמח לגדול היכן שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. זה מעשה אנושי. אני כופה את הרצון שלי על הטבע. ומצד שני, בסופו של יום העץ גדל מעצמו, נכון? אז זה מעשה טבעי."
"ברמה פשטנית אתה צודק," אומר איש הרוח, "אבל כאן בטירה אתה מכפיף את הטבע לרצונך, ובמסלעה אתה מצמצם את רצונך לרצונם של הצמחים שהנחת שם, או שמא אומר, מכפיף את רצונך הפרטי לרצון הכללי של הטבע. בהנחה שאפשר לומר כי לטבע יש רצון, זה הרי הכפפה של הטבע למושגים אנושיים"
"אבל כבודו," אומר הגנן, "הכל טוב ויפה, אך גם האדם הוא חלק מהטבע, לא? הרצון שלי הוא גם רצון כמו הרצון של כל אחד מהצמחים"
"כן ממ… הייתי אומר שכאשר האדם מנסה לקבוע תבנית מוחלטת לכל הגן, הרי הוא משחק את תפקידו של אלוהים, או של הטבע, וכאשר הוא מעמיד את רצונו כמו אחד מהרצונות במערכת האקולוגית, הרי הוא זורם עם הנהר הגדול של הקיום, עם התנועה הטבעית של הדברים. לכך אני מכוון כשאני אומר הרצון הכללי, או הטבע."
"זה יפה מאוד מה שאתה אומר, איש הרוח. כשאתה מדבר נשמע שיש לדברים בעולם משמעות וסדר, ואינו כולו כאוטי ומקרי. אבל אחרי שאתה הולך המילים מתפזרות ברוח, ואני לא מצליח למצוא מחדש את הסיפור שסיפרת לי. אני נשאר רק עם המזמרה ביד והענף אל מול עיני."
"מה אתה סח?" מופתע איש הרוח, והוא לא בטוח אם זו היתה מחמאה או עלבון.
"לא משנה, ומה לגבי הכתיבה שלך, האם כבר התנסת בכתיבה טבעית יותר?"
"הממ… כתיבה היא פעולה טבעית יותר מגינון. האדם היה אמן הרבה לפני שהיה גנן. אנשי המערות כבר ציירו ציורים וגם הציידים לקטים היו מספרים סיפורים. אין אדם בלי המיתוס."
"אני מבין, הכתיבה היא מעשה אנושי, אך במה זה הופך אותה לטבעית?"
"אתה אמרת שהאדם הוא חלק מהטבע, לא? סיפור סיפורים, כתיבת שירים, כל יצירה אמנותית היא טבע האדם. התינוק מצייר אפילו לפני שהוא מתחיל לדבר."
"אז האדם הוא חלק מהטבע עד שהוא מתחיל לדבר?"
"לא אמרתי כך"
"לא כך אמרת? כך הבנתי, וזה דווקא נשמע לי הגיוני מאוד. הסיפור מנסה לכפות עצמו על המציאות. מה שיש ללא מילים הוא הדבר עצמו." אומר הגנן ומחייך כאשר הוא מסתכל על הצמרות הערומות מתנודדות ברוח הקרה.
"המילים והסיפורים הם חלק מהטבע. הם מה שמאפשר לנו להבין את העולם סביבנו. הן אמיתיות לא פחות מהמזמרה שלך." עונה לו איש הרוח.
"במילים אי אפשר לגעת. במילים אתה יכול להגיד שהמזמרה היא ציפור, ואדם חריף כמוך עוד עלול לשכנע אותי שזה נכון. המילים יכולות לשקר. מזמרה היא רק מזמרה."
"אתה חווה את עולם דרך המחשבה. דרך העולם הפנימי שלך. וגם אתה אדוני הגנן חושב באמצעות מילים. כל העולם הפנימי שלך מקודד על ידי מילים. האופן שבו אתה מבין וזוכר את העולם הוא מילים. מה שאתה רואה קיים רק לרגע, אבל המילה מייצרת זיכרון. אולי אתה חש את המזמרה בידיך, אך אין זה הופך אותה לממשית יותר מהמילה, גם זו חוויה סובייקטיבית ומשתנה. מה שאתה מרגיש כרגע ומה שאני מרגיש שונה לחלוטין. אולי בעיניך בכלל חם היום? המילים יכולות לייצר גשר בין העולם הפנימי שלך לעולמי שלי. כל העולם החיצוני חסר משמעות בלי היכולת לתרגם אותו למילים ולהכניס אותו פנימה. ומה שמחבר בין העולם הפנימי שלי לשלך הוא רשת המילים. העולם האנושי נברא במאמר ומתקיים במרחב המילולי בלבד."
"ואם לא היו אנשים" שואל הגנן
"אם לא היו אנשים לא היו מילים. נכון. אבל אני ואתה בני אדם. אנחנו לא יכולים לחוות את העולם כמו טחב או נחש. אנחנו זקוקים למילה."
"הנה אמרת בעצמך, המילה היא מה שמפריד ביננו לבין שאר הטבע. טוב היה לאדם אילו היה מצליח להפרד מהמילים" אומר הגנן .
"אולי" עונה איש הרוח ושניהם יושבים בשתיקה
תגובות