הגנן ואיש הרוח : שיחה 5.
- Itamar Satat
- 11 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
*
איש הרוח מחכה לגנן בשער הגן הסמוך לביתו. כשהגנן מגיע הוא מכבה את הסיגריה ואומר: "מרגישים את השנה החדשה מתקרבת"
"באמת?" שואל הגנן
"תראה, החכמים של העולם העתיק התווכחו אם השנה מתחילה בסתיו או באביב, וזו באמת שאלה טובה, האם התהליך מתחיל עם הפרח או הזרע? כשהכל בשיאו או כשהכל כמל? ברגע שלפני הנביטה או ברגע שלפני הפריה? והרי בעצם אין לשנה התחלה ואין לה סוף."
"אין לה?" שואל הגנן
"רק מה שהאדם קבע. והנה כאן קבענו שהשנה מתחילה בשיא החורף כשכל הטבע רדום, כאילו החיים מתחילים באין חיים, במוות." עונה לו איש הרוח
"אבל שמע, העצים לא באמת מתים בחורף, מתחת לפני השטח קורים תהליכים, הם צוברים כח לקראת הגדילה והלבלוב באביב"
"בדיוק, כי התהליך מתחיל תמיד בחלום, כשאתה ישן, או יותר נכון בשינה שלפני התעוררות, בה החלום הופך למציאות. וכזה הוא הרגע של בריאת העולם."
"אם כך הבנתי," אומר הגנן "אז השנה לשיטתך מתחילה באביב, בלבלוב."
"לא." מתעקש איש הרוח, "בחורף, בחלום שיעצב את החיים שיבואו ברגע ההתעוררות "
"אני חושב שהשנה מתחדשת בכל רגע ורגע. בהנחה שאתה ער. אם אתה ישן, באמת יש התחלה וסוף וזמן שלא קורה בו כלום. אז השנה מתחילה בבוקר. או ביום שאתה פותח את העיניים ורואה את העולם כמו שהוא. נפלא ובוהק וחי. כמו הגן בבוקר הזה שאתה קורא לו רדום."
"אני קורא לו רדום רק כי שינה אינה הפסקה. היא חלום. בבוקר הזה אני קורא לגן חלום."
"שיתגשם באביב, לפי מה שאתה אמרת."
"האמנים לא מחפשים את ההתגשמות. המשורר חי בחלום. האמן מחפש את החלום ומביא אותו לאנשים."
הגנן תמה- "איך אפשר להביא את החלום לאנשים? זה לא מה שאתה קורא לו הגשמה?"
"אמן טוב לא הופך את החלום לחומר, הוא להטוטן שהולך על החבל הדק שבין שינה לערות, בין חלום למציאות, רגע רגלו נוגעת באויר של החלום, רגע היא מלטפת את קרקע המציאות, והוא מתנדנד לו בין העולמות."
"וגנן טוב נוכח בגן שלו בכל רגע נוגע באדמה עד שהיא נכנסת לו מתחת לציפורניים ."
"אני לא חושב שאני מבין את המטפורה."
"כי אין כאן מטאפורה. אני גנן. לא משורר."
תגובות