הגנן ואיש הרוח : שיחה 4.

*

גשם יורד ואיש הרוח יוצא לעשן סיגריה. הוא שמח במה שכתב היום. הוא רואה את הגנן תופש מחסה מתחת לסוכה ונדמה לו שהוא מסתכל עליו. איש הרוח ניגש אל הגנן ומציע לו סיגריה. הגנן מציע לו כוס תה.

הגנן שואל את איש הרוח מדוע הוא כותב ספרים.

איש הרוח עונה שהוא מבקש להשאיר אחריו דבר מה משמעותי לדורות הבאים. לגעת במידה מסוימת בנצח

"אם רצית לגעת בנצח היית צריך להיות גנן."

"על מה אתה מדבר? אתה יודע מה היה שמו של הגנן שהקים את גני הטירה? אם הגנן שבנה את הגנים נשכח, גנני התחזוקה לא כל שכן."

"אתה לא יודע מה זה נצח." אומר הגנן. "כשאני גורף את העלים הנושרים בסתיו אני פוגש את הנצח. מדי יום אני גורף וכשאני מגיע לסוף השדרה ומביט לאחור אני רואה שהיא התמלאה בעלים מחדש. זה הנצח. האנשים מתחלפים אבל העבודה לעולם לא נגמרת. אתה מבין? העלים ימשיכו לנשור כל עוד יש עצים נשירים בעולם והגננים ימשיכו לגרוף ולגזום, כל עוד יש גננים בעולם, והדשאים ימשיכו לגדול ולהזריע עצמם והגנן וכך יהיה לנצח ."

"ייתכן," אומר איש הרוח, "אבל יום אחד לא יהיו עצים ולא יהיו גננים, אז גם הנצח שלך הוא רגעי."

"יכול להיות," אומר הגנן, "או שהרגע שלי הוא נצחי. אני עושה את אותה פעולה חסרת משמעות שוב ושוב והיא יכולה להמשיך ככה עד סוף העולם, אבל היא קוראת כרגע. וכשאני מדמיין את העתיד הצפוי לי מחר או נזכר באתמול, הם נראים בדיוק אותו הדבר. הרגע הזה הוא נצחי, הוא אינסופי כמו הים."

"אבל לים יש סוף." אומר איש הרוח

"אני לא רואה אותו." עונה הגנן. "אז עבורי אין לו סוף."

"או קי, בוא נעזוב לרגע את הים. אתה אומר שהאדם רגעי אבל הפעולה נצחית?"

"אם אתה עובד עם הטבע, כן. הטבע הוא נצחי, ולכן מי שעובד עם הטבע נוגע בנצח. "

"אבל אתה לא עובד עם הטבע." אומר איש הרוח בתחושת ניצחון. "אתה מאלף את הטבע, מכפיף אותו לאופנות התרבות, כופה עליו צורות שאין ביניהן ובין הצמיחה הטבעית כלום. אתה לא עובד עם הטבע, אתה נלחם בו, ובתחרות הזו סופו של הטבע לנצח ולמחות את זכר הבניין מעל פני האדמה, והארץ תשוב להיות יער ופרא וחושך על פני תהום. ואם משהו ישאר מהעבודה הגננית הרי הם רק מינים פולשים, אדמות מזוהמות וצינורות השקיה. כל מה שאתה כגנן מבקש להסתיר בשם הנצח, לנכש ולעקור, ישוב ויכסה את הארץ ואת זכר האדם שביקש לעצב אותה בדמותו."

"כך אתה מדמיין את העתיד, אבל זה לא בהכרח כך. לדעתי לעד תהיה שלכת ולעד גננים יגרפו את העלים"

"אתה לא יכול לומר שהגינון הוא נצחי כי לדעתך הוא נצחי. לא כך בונים טיעון לוגי."

"בטח שאני יכול. אני גנן, לא פילוסוף"

איש הרוח שותק.

הגנן מוסיף, "בסך הכל איש שגורף את העלים ומציע לאנשים חוויה של נצח "

איש הרוח קם, זורק את הסיגריה, אומר תודה על התה והולך.

*

״מאחז עיניים״ אומר לעצמו איש הרוח, ״אשליה של נצח, זה מה שהוא מספק להם, אין כאן כל מגע עם הנצח, זו אשליה. כל הדיבורים שלו הם אשליה, מילים שמתפוגגות באויר כעשן. מילים חסרות משמעות. שימוש לא נכון בשפה. זו זילות של המילה לבנות ממנה טיעון כה תפל, חסר בסיס״ וממשיך בהרהור עד שהוא מגיע לחדרו. הוא יושב מול המחשב, אך מרב כעס לא כותב מילה.