הגנן ואיש הרוח: שיחה 3.
- Itamar Satat
- 28 במרץ
- זמן קריאה 1 דקות
ביום קר אחד הגנן טומן את ידיו בכיס המעיל ויוצא לסקור את הגן. הוא מזהה פטריה בעץ האלון הזקן ומזמין את הפקח שקובע כי העץ מסכן את הבנין ויש לכרות אותו. הגנן מצטער, זה אחד העצים האהובים עליו. ובכלל גננים לא אוהבים שינויים. כלומר הם נהנים ממופע עונתי משתנה כאשר הוא בזמן ובמקום הנכון, נשלט ומתוכנן. כמו פריחת פקעות בחורף ושלכת אדומה בסתיו. אבל אילו יכלו היו משאירים את הגן תמיד בשיא פריחתו האביבית, לאחר שכל העצים נגזמו יפה והדשא כוסח. לאחר שבועיים שוב הגן יזדקק לכיסוח ועישוב ומי שמבקר בו רגע לפני שהגנן מגיע, עוד עשוי לחשוב שהגן לא מטופל. ובכלל, הלוואי ויכלו כל המבקרים לראות כמה הגן יפה ברגע המדויק הזה. יקחו למעלה ממאה שנים לגדל מחדש אלון רחב גזע ויפה צמרת כמו זה. ועל אף שיש לגננים סבלנות, הרי שאת שמשך הזמן הזה ארוך אף ממה שהגנן המסור ביותר יכול לחכות.
ביום גשום מאוד הגיע הכורת ובמשך כל היום הם ניסרו את ענפיו של העץ וגדמו את גזעו עד לשורשים. איש הרוח הביט מחלונו וראה את הכורת עולה ויורד, מנסר ומושך, נתלה וקוש, ואת גנן הטירה סוחב את הענפים הגדולים וחלקי הגזע ומעמיסם על העגלה. בצאתו למכוניתו הוא אומר לגנן: "נראה קשה מאוד היום"
"כן", עונה לו הגנן, "זה היה אחד העצים האהובים עלי"
תגובות