הגנן ואיש הרוח : שיחה 1.

*

איש הרוח יוצא לעשן סיגריה בחצר. היא סמוכה לגני הטירה. הוא רואה מעבר לחומה את הגנן. הגנן מסתכל לעברו בחזרה. הגנן מחווה שלום עם הראש ואיש הרוח אומר שלום. הגנן תוהה אם זהו האיש שאמורה להיות לו דעה בעניין העשבים אבל גם לא באמת מתחשק לו לשמוע אותה. 

"תודה על העבודה היפה שאתה עושה כאן" פותח איש הרוח.

"על לא דבר. אני לא עושה הרבה, הגן מגדל את עצמו"

"בכל זאת אתה מתחזק אותו"

"אני מנסה לעבוד יחד איתו ולהשאיר מידה של סדר. ושיהיה נעים לאנשים"

"וזה יפה מאוד. הלא כן?"

"אני מניח שכן"

"בסופו של דבר," אומר איש הרוח, "עצם העבודה בשטחים פתוחים יש בה מעין עשיית צדק. העירייה לוקחת את הכסף מהעשירים ומחזירה לציבור הרחב בדמות שטח לציבור. וערים בהן יש יותר שטח ויותר כסף משקיעות יותר בגנים מהם יכולים גם בני ערים אחרות להנות. זה כמו מס ציבורי מעודד צדק."

"וככה היא מפרנסת אותנו הגננים" עונה הגנן בחיוך, "שזו עשיית צדק נפלאה. אבל כשהחברה הענקית שמייצרת את כלי העבודה מתעשרת על חשבון גנני העולם אני לא מבין איפה הצדק. מי שמם להיות מאזני הפערים בעולם?"

שניהם צוחקים מעט ונפרדים לשלום.

*

בפעם אחרת איש הרוח אומר לגנן- "שמע, ביננו, גדרות מרובעות, אובייקט תלת מימדי שנכפה על הצמח באלימות, ומדשאות ריקות, מה הטעם באלו. הן רק מייצרות עבודה, כאילו מבקשות להאדיר את כוחו של המלך שהיו לו מאות משרתים ועבדים  וגננים מומחים שיכלו להעביר את ימיהם בגיזום וכיסוח וגירוף. אבל הערך האסתטי שלהם נמוך, הייתי מחליף את המדשאות האלה במשהו אחר. אין כל צורך במדשאות כאלה גדולות כאן. אני מדמיין את המלבנים הגדולים האלה כגינות ירק ואת השיחים המקיפים אותה פירות יער, שגם הם שיחים אך דורשים הרבה פחות גיזום וגם נותנים פרי, ומתחת אני מדמיין את אחד הצמחים הזוחלים של היער, אולי קיסוס, והנה תחסך ממך גם חלק מעבודת העישוב ותוכל להשקיע את זמנך בגידול הירקות. ואז הטירה תוכל להיות מרכז של חינוך לטבע עירוני, סדנאות לגינון ביתי, חוגי טבע ועוד. מה אתה אומר?"

"כן," הוא חושב, "הייתי מתחיל בלשתול קצת פרחים."

התשובה שלו מרגיזה את איש הרוח. כל כך דלה ופשוטה. מה הטעם בפרחים? גינון בזבני שמשתמש במשאבים הציבוריים לגדל פרטים שאין בהם צורך, המוצאים להורג בטרם נשאו פרי. עדות לעולם בורגני ושוביניסטי בו הגבר הרומנטיקן לכאורה מביא את היצורים העקרים האלה כמחווה קלישאתית לאשתו המחכה בבית. 

במשך היום הוא ממשיך לחשוב על השיחה שהיתה להם. באמת אין פרחים בגן הטירה. הצבע היחיד השולט שם הוא ירוק וחצץ לבן ומעט חום. אבל יותר מכך, היתה בתשובתו משהו מתריס. היא כל כך קצרה, כל כך מדויקת, וכאילו משאירה את השאלה באוויר ועל איש הרוח  להבחין בעצמו שהוא לא הבחין בכלום. הוא מקנא אבל גם מודה- זה הניסוח המזוקק שהוא מחפש. לפתע הוא נמלא השראה.